אני מתגעגעת.
מתגעגעת לאנשים שאסור לי להתגעגע אליהם.
העולם צריך להיות בנוי ככה שאנשים יתגעגעו רק לאנשים במיועדים להם, ולא לאנשים שלעולם לא יוכלו להיות איתם,
כי אחרת זה כואב, מאוד כואב.
א' יבוא בקרוב, וזה משמח אותי, כי אני אוהבת כשהוא בא לכאן, זה כיף לעזור לו בעבודה שלו, וזה כיף לצחוק איתו על דברים, וזה כיף לדבר על הדברים הכי הזויים שיכולים להיות, וזה כיף להיות תקועה בשתיקה המביכה הזאת שאין מה להגיד,
וזה לא כיף לראות את אישתו.
את ק' אני לא אראה יותר. אני לא חושבת שאני אראה יותר. אני יודעת שבסך הכל ישבנו שעה או אפילו פחות ודיברנו באנגלית צולעת, אבל התחברתי אליו, והדבר הראשון שחשבתי עליו למחרת בבוקר היה עליו.
ואז הבנתי שהוא כבר טס.
שהוא חזר לארץ שלו,
לאח שלו,
לחברים שלו,
לחברה שלו.
אבל עדיין יש בקרים שאני מתגעגעת אליו.
כי חברים כאלה, שנקשרים אליהם תוך כמה דקות, אין הרבה.
כמה פטתי זה נשמע.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
