גאונים.
פשוט גאונים.
בכל מקרה,
"נכון שפעםפעם כשהיינו קטנים זה היה כזה..'וואו...יש פה בקבוק ריק! בואו נשחק אמת או חובה!'"
"נכון..צריך לעשות שיהיו חוסר בבקבוקים ריקים. צריך להשתין בתוכם או משהו"
"יואו זוכרת אז ששוורצה השתין בבקבוק בדרך חזרה מבית הגטאות?"
"בית הגטאות? זה לא היה אנשי הגטאות? אהאה! לוחמי הגטאות"
"כן, זה"
"כן.."
[גילגול שיחה על יכולת זכרים להשתין בבקבוקים תוך כדי נסיעה לעומת נשים -שזה עלול להכאיב המון-]
"רגע..על מה דיברנו?"
......
"וכולם בכלל בוחרים אמת ואז אפחד לא באמת יכול לשאול שאלות אמת אמיתיות"
"כן..ואז המציאו חובה-חובותיים"
"כן..אז צריך לעשות שיהיה 'אמת-אמתייתם"
"אמת..ועוד יותר אמת!"
נו, 6 ומשהו לפנות בוקר אחרי מסיבת סיום [סיוםסיום סופי שכזה] כיתה ווויסקי [חה זה נראה מצחיק.].
אחד הלילותהלפנותבוקרים המצחיקים.
מחר מועד ב' ואז זהו. כלום. ריק.
איזה כיףףףףףףףףף!!!! :]
ואז עבודה. ובניאס וים וכיף ודרור ושטויות וסרטים וחבר'ה המון המון חבר'ה.
יום ראשון [שעבר] הגיעה מיטה. גדולה-גדולה, גובהה-גבוהה, לאנוחה-לאנוחה. אחרי לפחות 8 שנים של לישון על מיטה בת מיליון שנה [26, ליתר דיוק], קטנה, קשה כמו אלוהים-יודע-מה ונמוכה [אני הפכתי אותה לנמוכה] אני פתאוםפתאום [זה באמת היה פתאום..אם לא מחשיבים את הקיטורים הבלתי פוסקים שלי בנוגע ל'המיטהשלטלוהמיטהשלעדיכלכךנוחיםאנירוצהכזהישליחראמיטהתקנולימיטהוחציתקנולימיטהתקנולי' (ממ..זה עלול להיות די בעייתי לקריאה. לא נורא.) בקיצור,]
יש לי מיטה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
