Go For It

שוב כאן,

ובשונה מרוב הפעמים בשנים האחרונות.

ובדומה לפעמים האחרונות - אני לא כאן לבד, טיפות האלכוהול איתי כאן.

מהלב אל המקלדת. טייק מיליון.

קצת מרגיש לי שפספסתי את הרכבת.

התרכזתי יותר מדי בעצמי, או יותר נכון בפיתוח האישי שלי, המקצועי.

ושכחתי את עצמי.

את שי, הבן האדם.

שכחתי את התאוות שלי, את הרצונות שלי ואת האהבות שלי.

נתתי את כל כולי לכסף, לחומריות, לאגו ולכבוד. 

ובמבט לאחור, אולי קפצתי מעל הפופיק.

נכון, עוד שנייה אני משיג את המטרה שלה ייחלתי מגיל צעיר.

עוד שנייה מהנדס. מהנדס של בן גוריון.

ממלא את אמא בגאווה.

אבל מה זה שווה אם אני מרגיש ריק מבפנים.

שאין לי פינה חמה לבכות לה או לשמוע את הבכי שלה.

ותכלס, מה שווה כל ההשקעה הזאת,

אם לא נתתי לאמא לשחק עם נכדים?