קורותיה של שמנה

וואאוו, הבלוג הזה עוד כאן. הייתי בטוחה שכבר ירד מהאויר מרוב שלא נכנסתי לכאן...

הרבה לא השתנה בחיי מאז שכתבתי כאן לאחרונה, חוץ, מכמובן, ילד חדש בבית. בפוסט הקודם הייתי כ"כ עייפה בתילת ההריון, עכשיו אני עייפה, בעיקר כי אני קמה כל שעתיים מקס' להניק. מס' 3 נולד בערב חג הפסח, בלידה מהירה, כואבת וטבעית. כ"כ כאב לי, שרציתי לא להיות שם, שמישהו אחר ישלים את המלאכה... למזלי זה היה מהיר, ככה שלא סבלתי הרבה. 3 הוא יצור קטנטן, נולד 2.800 ק"ג, כששני ה"גדולים" שלי נולדו בערך קילו יותר - ותאמינו לי שזה מאוד משמעותי. בסה"כ הוא רגוע, אולי כי הוא עוד לא בן שבועיים, ואני מרגישה את עצמי חוזרת לעצמי, חוץ מרכבת ההרים ההורמונלית, שגורמת לי להעלות דמעות למשמע כל דבר חצי מרגע/עצוב בסביבה (ועם יום השואה אתם יכולים רק לתאר לעצמכם כמה דמעות...).

מגזרת המשקל חדשות טובות - אין עודפי הריון - שבוע וחצי אחרי הלידה כבר חזרתי למשקל שהייתי לפני ההריון. לשמחתי ככל שההריון התקדם כך התאבון שלי ירד. זה אחד הדברים הכי מוזרים שקרו לי בחיי - חוסר תאבון. הייתי מסתכלת על מאכלים ופשוט מתעלמת מנוכחותם. אפילו ירדתי במשקל בזמן ההריון, פה ושם. אבל עכשיו הכל הפוך. ההנקה מעוררת רעב תהומי, constante craving, ואני ממש מרגישה כמו מזללה מהלכת... אני מקווה שאצליח להשתלט על העניינים לפני שיהיה מאוחר מדי.

1 ו-2 מקבלים את 3 מאוד יפה. בנתיים. אני חושבת שהם פשוט עוד לא הבינו את המשמעות המלאה של אח חדש בבית: את הזמן שהוא גוזל מהם, את העייפות שמצטברת אצל אמא שלהם - שמהר מאוד עלולה להתרגם לחוסר סבלנות. אני וגם אבא שלהם משתדלים מאוד לתת להם הרבה תשומת לב, ואני אישית מאוד משתדלת  שהזמן שאני כבר כן מבלה איתם יהיה איכותי יותר. מה שקרה כתוצאה מכך הוא שהם מותשים יותר מאיתנו... בשש בערב הם כבר נמרחים על הספה בסלון, ועד שאנחנו צולחים את המקלחת לפעמים ל2 אין אפילו כח לאכול והוא פשוט נשפך לישון. 1 כל הזמן רוצה לחבק ולנשק את 3, להחזיק אותו בידיים לשבת לידו. אפילו מקריאה לו סיפורים. היא בת 4.5 וממש מתוקה. נסיכה אמיתית. יפיפיה מהממת (אני יודעת שאני לא אובייקטיבית, אבל היא באמת מהממת), חכמה ונבונה, טובת לב ולפעמים שובבה ומופרעת. היא השתנתה מאוד במהלך השנה האחרונה,הבטחון העצמי שלה השתפר, היכולות החברתית השתפרו, והיא בולעת את העולם מהר מאוד, עם השאלות הכי חודרניות והכי עמוקות שאפשר. 2 שובב רציני. הוא בן שנתיים ושלושה חודשים, והעולם סובב סביבו. הוא כל הזמן רוצה את מאמ אם אבא איתו, ואת אבא כשאמא שם. כשמשעמם לו הוא  "רוצה לאכול משו" אבל בדרך כלל הוא עסוק בלהרוס. לא משנה מה. הוא כל כך מתוק, שסולחים לו על הכל. נראה כמו מלאך של בוטיצ'לי. יפה תואר בצורה מסוכנת. עדין ומתוק. והוא צובר מעריצים בקרב כל הסובבים אותו.

טוב חברים, 3 דורש את שרותי..

אני מקווה שנתראה שוב בקרוב, וממש מחכה לקרוא את תגובותיכם

א