Alice in front of the looking glass

דיברנו. אמרתי לו מה אני מרגישה. ננסה לעבוד על זה.

בינתיים אנחנו טסים לשבוע רומנטי באירופה עוד 3 שבועות. החלטתי לעצמי שזה יהיה מעין מבחן.

הקטע העצוב הוא שגם אם הוא ייכשל בו בטח לא יהיה לי אומץ.

בעד

אוהב אותי באמת, כמו שאני

חבר (friend) טוב

רגיש

חכם

נאה

מבין אותי

אני יכולה להיות עצמי לידו

אני יכולה לסמוך עליו

מעולה במיטה

חזק ומגונן

תומך בקריירה ובלימודים שלי

טעם טוב בספרים ומוסיקה

מצחיק, עם חוש הומור מבריק

כיף להיות בחברתו

נגד

פחדן

מניפולטיבי

שתלטן

מפונק

חסר בגרות

דיעות שונות בענייני דת, פוליטיקה ומגורים עתידיים (שיכולות להשתנות עם הזמן - הוא עדיין צעיר)

החיים שלו מתוכננים ל-15 השנים הקרובות

יותר מדי ידידות

לא יודעת מה לעשות עם עצמי. משתגעת לאיטי, לא מסוגלת לעבוד או ללמוד. שמישהו אובייקטיבי יציל אותי...

אמא אמרה שגבר במערכת יחסים רצינית לא יכול לצאת כל שבוע למועדון לבד (למרות שהוא כל הזמן מזמין אותי ואני כל הזמן מסרבת).

אמא אמרה שלא עוברים לגור ביחד בשביל לבחון את מערכת היחסים, ושעושים את זה רק מאהבה גדולה.

אמא אמרה שהדבר הכי נורא זה גבר שמסוגל לעשות משהו שפוגע בך בכוונה.

אמא אמרה לעולם לא לבכות בגלל גבר, כי אף יצור ממין זכר לא שווה שאהרוס את העיניים שלי ואת היופי שלי בגללו.

אמא אמרה שהוא עדיין ילד.

אמא אמרה שאולי הוא מסוג הגברים שצריך לצאת ולהינות איתם אבל לא להשקיע בהם את הלב.

אז אמא אמרה. ואמא צודקת.

אבל מי בכלל מקשיב לאמא?...

(לא, הוא לא בגד בי. לפחות עד כמה שאני יודעת. זה לא קשור.)