אחד בשביל כולם

לפני כמה שבועות בעת צפייתי בטלוויזיה נתקלתי לגמרי במקרה בתוכנית על אחד הצדיקים הגדולים בתולדות מדינתנו- הרב אריה לוין ז"ל. מעבר להיותו צדיק רם-מעלה שנודע במידותיו הטובות ובמעשי החסד הרבים שעשה, השקפת עולמו היתה נקייה משנאה ועוינות. בתוכנית עליו הזכירו סיפור שפעם הוא הסתובב ביום שבת לאחר התפילה בבית-כנסת וראה חילונים שנוסעים במכוניות. הוא לא צעק לעברם 'שאבס' וסקל אותם בביצים, אלא התלוצץ עם חברו ואמר לו "כמה קיפוח נפש". פעם שאלו את הרב אריה לוין ז"ל אם הוא מחשיב עצמו כאחד מל"ו צדיקים. הוא השיב שלהיות אחד מל"ו צדיקים זוהי אינה משרה, אלא תקן שכל אחד ואחד יכול למלא, בין אם זה לפרק זמן קצר או ארוך. לפי דעתי זה משפט שכל אחד מאיתנו צריך לחרוט בליבו. זה לא פשוט לפעול תמיד בצורה הכי נכונה/הגונה/ישרה, אבל השאיפה היא לשאת בתקן 'האחד מל"ו צדיקים' ככל האפשר. לפני כמה ימים בעת שחיכיתי לאוטובוס שמעתי שיחה בין שני אנשים מבוגרים שממש גרמה לי להזדעזע. אחד המבוגרים, אני משער שגילו קרוב ל70, אמר למבוגר השני שאינו מתכוון לעלות על אוטובוס בקו מסוים בגלל שהוא יודע שהוא יאלץ לעמוד במשך כל הנסיעה ואף צעיר לא יואיל בטובו לוותר על כיסאו. באמת שאיני מצליח להבין אנשים צעירים שיושבים על הכיסא בניחותא בזמן שאנשים מבוגרים בגיל של הסבים והסבתות שלהם עומדים ומענים עצמם. צריך לדעת לפעמים לשים את עצמך בראש של האדם האחר ולראות את המציאות כפי שהיא באמת. כפי שניתן להיווכח זוהי רק דוגמא קטנה הממחישה את המחסור החמור באנשים שעושים חסדים, באנשים שיהפכו את עולמנו לעולם טוב יותר ושפוי יותר. אסיים את הפוסט באמונה שישנם אנשים שיודעים ליישם את המשפט 'מפני שיבה תקום והדרת פני זקן' ובכמיהה ענקית לריבוי במספר הצדיקים והחסדים =]

לא מזמן זכיתי להכיר מישהי שבאמת נדירה באופייה וביופייה. באמת שבחיים לא הכרתי מישהי כזאת (עם כל הקיצ'יות/בנליות/פתטיות שבמשפט זה), יש בה פשוט הכל מהכל. היא טובת-לב ומנומסת ברמה הכי גבוהה שיש, נדיבה, מצחיקה (כן את כן חח), יודעת לתמוך ולהבין ובכללי הנוכחות שלה גורמת לי להרגיש פשוט מעולה. בכל אופן, נקלעתי לדילמה בגלל העובדה שהיא בצוות שלי. מצד אחד, הנוכחות שלה גורמת לי להרגיש ממש ממש טוב ואני רוצה להיות איתה כמה שיותר. אבל מצד שני, היא בצוות שלי, אני רואה אותה 80% מהיום ואם ניקלע לריב אז ייווצר מצב בלתי אפשרי לשנינו. אני מרגיש שהיא הרבה יותר מסתם ידידה, לכן הייתי רוצה שהקשר יהיה מעבר לידידות, אך אני מרגיש שלמרות הרגשות הרבים שיש לי כלפיה, אינני יודע אם אני מוכן לקחת את הסיכון הזה.  הסיטואציה הזאת שלא אהיה איתה בקשר היא חלום בלהות בשבילי. אוףף לפעמים החיים כ"כ מבאסים. אני רק חושב על כמה שהיא יפה, על החיוך הנצחי שלה, על השיער המבריק שלה (וכן אני אוהב אותו גם כשהוא אסוף), על האיפור שלפעמים נמרח וגורם לה להיראות המאמי האולטימטיבית (בלי ציניות אם לא היית בטוחה לשנייה) והעיניים הבוהקות שבלתי אפשרי לשכוח. קבוקי שלי כמה שהייתי רוצה לחבק אותך עכשיו!! פשוט מגיע לך כל האושר שבעולם, זאת השורה התחתונה. קשה לי לתאר אדם כמותך, גם אם אגיד שאת מדהימה/מקסימה/משגעת וכו' אז לא אהיה נאמן למקור שהוא הרבה יותר מזה. יש לי רק בקשה אחת קטנה- תישארי כמו שאת! בכל מקרה, את כבר יצאת לחמשוש שלך, אני כרגע בעיצומה של המשמרת לילה, פשוט עולם אכזר, חח סתם. אם עדיין יהיה לך כוח אלי אחרי שחפרתי לך פה אז תתקשרי אלי,

מתגעגע אליך וחושב עליך (כן גם עכשיו),

מצמני