שגיא נאור

פוסט זה נכתב לפני כמה שבועות. הוא מתפרסם היום לרגל וורדקאמפ 2008 שבו בסופו של דבר לא ביקרתי (לא לייב בלוגינג של הכנס אפשר למצוא כאן).

פעם בכמה חודשים, שישה בערך, קם מישהו ומכריז ש"עידן הבלוגים נגמר". הסיבות: זמן (למי יש?), עלות-תועלת (לא מקבלים כלום בתמורה), תחרות מטורפת, מיקרו בלוגינג (טוויטר ושות') וכו' וכו'.

אז קשה להתעלם ממה שאנשים מסביב מרגישים, אבל כל העניין הזה מזכיר לי הייפ אחר, הייפ ה"כולם עושים כסף בהי-טק", שפשה פה בערך לפני עשר שנים. תקציר לאלו שלא היו פה או לא זוכרים: כולם הלכו להי-טק, מהר מאוד אנשים הבינו שלא מדובר כאן בכסף שנופל מהעצים, שצריך לעבוד קשה בשביל להנות מהצ'ופרים, ורוב אלו שבאו לתחום בשביל הכסף פרשו לכיוונים אחרים, לשמחת כל הצדדים.

ועכשיו?   עכשיו מתפוצץ לו הייפ ה"כולם כותבים באינטרנט". כמו שבמקרה של ההי-טק הראשונים לפרוש היו אלו שעשו קיצורי דרך (בוגרי מכללות, קורסים מקצועיים וכו'), כך גם במקרה הזה הראשונים לפרוש הם המיקרו-בלוגרים, אלו שהסתפקו בלעדכן את הסטטוס בפייסבוק או לרשום משהו קצר בטוויטר כי זה "הרבה יותר מהיר".

מכל פינה מספרים לכם שבלוגים זה פאסה?   שזה כל-כך 2004?!   עזבו אתכם משטויות. בלוג זה עבודה, גם אם לא משלמים לכם על זה. מבלוגים לא עושים (בדרך-כלל) כסף, גם אם מישהו מנסה לשכנע אתכם אחרת. בלוג זה תשוקה, שאין לה התחלה, אמצע וסוף. מי שאוהב לכתוב, יכתוב תמיד. ולא במדיומים מעליבים כמו טוויטר או הסטטוס בפייסבוק. כי אחרת מה הוא יעשה  (בזמן שהוא מחפש עבודה)?

לפני כמה שבועות שאלה אותי מישהי כמה כסף אני עושה מהבלוג שלי. היא הופתעה לשמוע שאני כותב "לשם שמיים", "לכיף". לא מעניין אותי אם גוגל מוצא אותי או לא (למרות שכיף לי נורא שהוא כן) או אם רוב התגובות עילגות ומטופשות (כי תגובות מעניינות ומפרגנות עושות לי את זה הרבה יותר). בלוגים הם עדיין מדיום נפלא לאנשי מקצוע ולחובבים להביע את דעתם. העובדה שאני מתחזק בשגרה שני בלוגים (אחד מקצועי, אחד אישי), תורם לשניים נוספים ומתחזק און-אנד-אוף שניים אחרים רק מוכיחה את זה.

אני גרופמן, אני מודה. "כותב למען עצמו" שיש לו המון מה להגיד, וצריך להביע את זה דרך קבע בלי קשר לכמות הקוראים. קשה לי להיזכר מה עשיתי לפני הבלוג, אבל אני יודע שמאז חיי השתנו לגמרי. כותבים שכמותי ימשיכו לכתוב בבלוגים שלהם, כי אנחנו כותבים לא בגלל ההייפ או הכסף או הכתבות בעיתונים שמכריזות שזה קול או לא קול לכתוב בלוג. We write because we can, we write because we are.

"אתה יכול לכתוב פוסט פעם בשבוע?", שאל אותי סמנכ"ל השיווק כשדנו בבלוג המקצועי שאני אחראי עליו במקום עבודתי, ואני גיחכתי מתחת לשפם שאין לי. כשיש לך תשוקה למשהו, הפוסטים נשפכים ממך אל הדף בלי שיש לך שליטה על זה. כמו שנשארתי בהיי-טק הרבה אחרי שהבועה (הקודמת) התפוצצה, וכנראה אשאר כאן גם לבועות הבאות, כך אמשיך לכתוב בין אם זה פאסה או לא, וכנראה אחזיק בלוג גם כשזה יחזור להיות "הדבר החם הבא".

אז בפעם הבאה שמישהו מכריז ש"תם עידן הבלוגים", בנימוקים כאלה ואחרים, אל תקחו את זה ללב. תדלגו עליו באדישות, תלגלגו עליו חרישית, או - במקרה הטוב ביותר - תכתבו על זה פוסט בבלוג שלכם. אחרי הכל, מלים מעולם לא היו כל-כך עכשיו.

נ.ב.

אני מסכים שבבלוגספירה יש לא מעט בלוגים מיותרים ומבישים שטוב מאוד אם יגססו וימותו עם התפוצצות "בועת הבלוגים". כמו בהי-טק, כמו בברירה הטבעית, אם בעסק יישארו רק החזקים והטובים, כל מי שבעסק ירוויח.