שגיא נאור

אני לא מאלה שנוהגים לומר "אמרתי לכם", אבל אמרתי לכם. אימפריות נופלות לאט, אבל הן נופלות. וכשהן נופלות מתחיל מחול שדים, שסובב סביב השאלה "האם הצלחנו לבלום את עצמנו?" ו/או "האם זו הקרקעית?" (ממש כמו הכלכלה העולמית). במקרה של מכבי תל-אביב, השדים הם צהובים ופני מכבי כפני הפיני.

אני מודה שתמהתי מאוד מדוע אפי בכלל חתם במכבי. הרי אפי הוא כל מה שמכבי היא לא ולהיפך – האיש אדום בנשמתו, האיש חם וכן, האיש לא משחק משחקים ולא מכבס את הכביסה בחדר קטן וחשוך, ומעל לכל – האיש לא נדבק בהיסטרית ה"מכביזם", בשמה מותר לדרוס כל קבוצה וכל שחקן, שלא שומרים אמונים לדגל הצהוב-כחול. האיש ג'נטלמן, ואת זה אף אחד לא ייקח ממנו. בטח לא איזה עסקן מעונב בדרכו למטה.

פיני, לעומת זאת, הוא מכביסט בנשמתו, גם אם בעבר עשה למכבי הרבה צרות. הוא "הכי מעוטר", הכי שחצן, הכי מתלהם, הכי יקר, הכי מלא בעצמו, הכי מדושן עונג, הכי מוכן למכור את נשמתו תמורת עוד גביע בארון. למען האמת, למעט בתקופתו בגליל, פיני לא הגיע להישגים מדהימים מחוץ למועדון מכבי, אבל הוא בטוח שהוא מתנת האלוהים לעולם הכדורסל (ובגלל זה הוא כנראה מודה לו בכל הזמנות).

ופני מכבי כפני הפיני. ועכשיו פיני חוזר למכבי ואפי חוזר לדבורה.

בעוד שלושה חודשים, כשמכבי תמשיך לגמגם, מעניין מה יגיד אז שמעון "אני לא עשיתי זובור לאפי, זה הכל התקשורת אשמה" מזרחי.

מצד שני, בעוד שלושה חודשים אולי טל ברודי יהיה כבר פנוי. והרי כל אחד יודע שאין יותר מכבי מברודי...