שגיא נאור

בזמן האחרון הכי אִין בפוליטיקה הישראלית זה להיות כמובמה. ביביהו מעתיק ממנו את עיצוב האתר וקופץ עליך מכל פופ-אפ רענן, ש"ס גונבים לו את הסיסמה, וציפי לבני מתפייסת עם מספר 2 שלה ממש כמוהו.

כולם, כמו הנשיא הנבחר של ארצות הברית, רוצים לנכס לעצמם את הסיסמה "Yes, we can!", אלא שהמרחק בין אובמה לכמובמאים הוא כמרחק אמריקה מישראל, כמרחק "we" מ"אנחנו". באחד המערכונים היותר זכורים אצלי של "החמישייה הקאמרית", "סופרמן האפסנאי", אומר סופרמן (רמי הויברגר) לקצין (מנשה נוי) שטוען ש"אנחנו יוצאים לפריסה": "אנחנו זה אתם ואנחנו או אנחנו זה אתם ואתם?".

כשאובמה אומר "we" הוא מתכוון ל"אתם ואנחנו", אתם תתנו לי את הקול ואנחנו אעבוד בשבילכם, אתם תאמינו בנו ואנחנו נשתדל לא לאכזב, אתם מפקידים בידינו את עתידכם ואנחנו - "נבחרת חלומות" – נקרע את התחת כדי שאנחנו, ביחד, נצליח.

אצלנו "we" זה "הם והם", הפוליטיקאים ומי שמממן אותם, חברי הכנסת והחברים של חברי הכנסת. אתם תתנו להם את הקול והם יעבדו בשביל עצמם. אתם תאמינו בהם והם יעשו מה שהם רוצים. אתם תפקידו בידם את עתידכם והם – אוסף קלישאות שחוקות ורודפי כסאות ושררה – יקרעו לכם את הצורה כדי שהם, ורק הם, יצליחו.

הים אותו ים והביבי הוא אותו ביבי, גם אם הוא צבוע בכחול-ים של אובמה. אלי ישי אומר בסך-הכל "כן, אנחנו יכולים... להביא 18 מנדטים...". מופז ולבני מקימים פורומים וירטואליים, אבל מה לעזאזל יש להם להגיד בענייני דיומא?  ואהוד ברח ממשיך לברוח מאחריות, זורק את זה על כבל ואת זה על ביבי, וממשיך לטפח תדמית של איש הטפלון, בעודו סופר לאחור את המנדטים שלהם תזכה מפלגתו המתפוררת.

איש מאלה איננו מתיימר לטפח תקווה, להבטיח חלומות, לאחד את "אתם ואנחנו". איפה הם ואיפה אובמה?  

 ייתכן וימים יגידו שגם הנשיא הנבחר איננו אלא חלומות והבטחות, אבל לפחות לאמריקאים יש איזו תקווה, יש משהו לצפות לו מחר בבוקר. אצלנו, גם אחרי ה-10 בפברואר, נוסיף לדשדש פה בביצה, לחשוב שאנחנו כמו- אבל להיות בעצם צל-חיוור-של. והם ימשיכו לגרבץ, להגיד "אין לי" ולשבת בחוסר מעשה על הכסא שלהם, על חשבון כולנו כמובן.