שגיא נאור

ב-1949 פרסם ג'ורג' אורוול את הספר "1984", חזיון של הכותב על מה שיתרחש בעולם כמעט ארבעים שנה קדימה. גיבור הספר חי ב"אוקיאניה" (מדינת-על החולשת על ארצות-הברית, אמריקה הלטינית, האיים הבריטיים, אוסטרליה וחלק מאפריקה), מדינה טוטליטרית שבה האזרחים חיים תחת פיקוח שוטף מצד "האח הגדול", שליט המפלגה. ההיסטוריה משוכתבת לפי צורכי ההנהגה, השפה המדוברת ("שיחדש") מותאמת כך שתגביל את יכולת החשיבה, לאזרח אין חופש חשיבה והוא מצווה לפעול בהתאם להוראות "האח הגדול" וה"טלסקרין" נמצא בכל פינה, מהלך אימים על האזרחים. אחת משלוש סיסמאות המפלגה, המתמצתים את עקרונות התורה השלטת, היא "בערות היא כוח".

ב-1997 שודרה לראשונה בטלוויזיה, בהולנד, תוכנית הטלוויזיה "האח הגדול". מאז היא ניכסה לעצמה את המושג, והפכה אותו למשהו אחר לגמרי, ואולי לא. במקום מפלגה רודנית קיבלנו ערוצים מסחריים וחברות הפקה, שכולאים קבוצת אנשים בבית ועוקבים אחרי כל פעולה שלהם, ובאותה נשימה כולאים חלקים גדולים מהעם בבתים מול הטלוויזיה ובודקים מה עושה כל זה לאינטליגנציה שלהם, לתרבות שלהם, להווי שלהם. הדיון במה שתוכניות הריאליטי עשו לטלוויזיה בכלל ולעם ישראל בפרט הוא ארוך ומייגע. עם ההצלחה המסחרית אי אפשר להתווכח – רוב העם מתמכר ומתמסר, גדולים וטובים כקטנים וטיפשים. נוצר כאן שיחדש קלוקל המורכב כולו מביטויים משובשים הנהוגים בתוכנית. כולם מסכימים כי מדובר בתוכנית מטופשת, הרוב מסכימים כי הטיפשות של המשתתפים והתוכנית היא הכוח של התכנית.

לא רציתי להתפאר פה בכך שאינני צופה ב"האח הגדול". למען האמת, אינני צופה כלל בתוכנית ריאליטי (למעט פרק פה, פרק שם של "הישרדות" בהם צפיתי). למען האמת, אינני צופה כמעט בטלוויזיה המסחרית. מבחינתי, הגיעו מים עד נפש, ואלוהי הרייטינג יצרו תוכניות שאני לא רוצה לצפות בהן. ובכל-זאת, ואולי בגלל זה, היום בערב אני אצטרף להמונים שיתקבצו ברחבת מוזיאון תל-אביב ואכריז שבעיניי "תרבות" היא דבר אחר, ושהגיעו בובלילים עד נפש.

הערב, שעות ספורות לפני שכל בית ישראל יצטופף מול הגמר הגדול של "האח הגדול", תיערך ברחבת מוזיאון תל-אביב "עצרת למען תרבות אחרת". מאחורי היוזמה עומדת תנועת "גרעיני אמנויות", ששמה לעצמה כמטרה לחולל שינוי בדה התרבותי והחינוכי של החברה הישראלית. מיטב אמני ישראל יתמכו בהפגנה ויבואו להופיע. בין האמנים יהושע ויהלי סובול, יאיר גרבוז, דן תורן, פרופ' נסים קלדרון, מיקה קרני, מוקי, מיכה שטרית ועוד.

"איפה הערכים שהבטיחו לנו?", תוהים מארגני העצרת, "הרייטינג הוא האידיאולוגיה. נמוך הוא תו האיכות החדש. מדורת השבט מאיימת לשרוף את המעט שנשאר". ויענקלה מנדל, יו"ר אמ"י, הארגון שכאמור תומך באופן גורף בעצרת, אומר "אם גיבורי הריאליטי הם גיבורי התרבות שלנו ומולם אין שום אלטרנטיבה, כדאי שנסגור את הבאסטה. מה שיותר מטריד זה שהגענו למצב שזה מה שהעם רוצה...  אנחנו רוצים תרבות אחרת".

אז אם גם אתם רוצים תרבות אחרת, אם גם אתם רוצים להתריע שהגענו לתחתית והגיע הזמן לעצור לשאול "התרבות הישראלית –לאן?", אם גם אתם רוצים להראות ש"העם" עוד לא אמר את דברו ושזה לא "מה שהעם רוצה", צאו מהבית ובואו למוזיאון תל-אביב. בואו ונוכיח לאח הגדול שגם לכמיהה לתרבות אמיתית, ישראלית, ערכית, יש כוח.