שגיא נאור

מה שכתבתי הבוקר על "האח הגדול" וההפגנה "נגד" "האח הגדול" זכה לתגובות רבות, רובן נלהבות (מה שמוכיח שוב שקוראי בלוגים הם אנשים חכמים יותר... J).

אבי, שלינקק בבוקר לפוסט שלי, כתב כמה שעות מאוחר יותר בתגובה לאחד המגיבים, שהתרבות השלטת היום מנהיגה כפייה תרבותית כפולה – מצד אחד, מטפחת מערכת חינוך שמנסה לאכוף על תלמידיה את הדעה מה טוב ומה לא, מה נכון ומה לא, מה תרבותי ומה לא. מצד שני, טוענת שאין "טוב", "נכון" או "תרבותי".

הוא כותב (ההדגשים והתוספות שלי):

"קורבנות התרבות הזו [חונכו] לחשוב שהערכים "טוב", "נכון" ו"תרבותי" הם מה שהמערכת קובעת ברגע נתון... בבגרותם, משתכנעים הקורבנות בנקל שאם תכנית מסוימת משודרת בטלוויזיה, אז הטיב שלה, הנכונות של מה שהיא אומרת והתרבותיות שלה נובעים מעצם זה שהיא בטלוויזיה...".

לא יכולתי לומר את זה יותר טוב. מה שניסיתי לומר בבוקר שזה שאנחנו לא רחוקים מהנבואה של אורוול, אלא שבמקום טוטליטריזם יש כאן טמטומיטריזם, מין פסטיבל ארוך שבו אנחנו חוגגים את כל מה שרע, חסר טעם ומטופש בתרבות שלנו, מעלים אותו על נס ורוקדים סביבו.

אנשים מזמן הפסיקו לשאול את עצמם אם מה שהם רואים בטלוויזיה ראוי או תורם. הם מאמינים לכל מה שאומרים שם, הם צורכים את כל מה שהיא מציעה. הטלוויזיה קובעת את סדר היום, מכתיבה אג'נדה וטרנדים. בתגובה, אגב, התכנים בטלוויזיה (המסחרית, לפחות) רדודים ומכוונים למכנה המשותף הנמוך ביותר, כי אין יותר בשביל מה להתאמץ.

הטענה שהושמעה נגד אבי, וגם נגד הדברים שאני כתבתי הבוקר, ובכלל נגד כל מי שמעז לצאת כנגד כל הריאליטי-מניה הזו היא ש"לקבוע מה תרבותי זה מתנשא". היום בבוקר שמעתי גדולים וטובים מנסים לשחק את המשחק ולספר שהם בכל-זאת יצפו בגמר, כי פשוט לא נעים להם להיחשד כאלה.

אז לא נעים מת. הגיע הזמן שנתחיל להגיד פה מה טוב ומה לא טוב, מה תרבותי ומה לא. הרשו לי שוב לצטט את אבי - "לכפות מה נכון זו איוולת, אבל להביע דעה זה נכון וזה אמיץ וזה מקדם את האנושות" (ההסבר אצלו).

יתרה מזאת, אם אתם בקטע של רב-תרבותיות, אני אתכם. אבל תנו באמת קשת רחבה של תרבויות ואז יבחר מי שיבחר במה שיבחר. היום, כשכולם מתחרים על מי ייצר זבל יותר צהוב ומסריח, מי ירקוד על הדם יותר מהר ויותר חזק, אנחנו מחנכים את ילדינו שיש רק תרבות אחת – התרבות הקלוקלת. הם כבר יחשבו שהיא-היא הטובה, הנכונה, התרבותית.

כמו שלמדנו לקבל שחיתות ולקרוא לה "נורמה", למדנו לקבל הפקרות ולקרוא לה "טעות בשיפוט", למדנו לקבל פשע מאורגן ולהתייחס אליו כקטע, כך עם הזמן – בשם הרב-תרבותיות – נהפוך לחסרי תרבות.

אז עכשיו הבחירה היא שלכם – לפתוח בעוד שעה (?) את מכשיר הטמטום (זה מה שנשאר...)  ולצפות בגמר או לעשות משהו אחר, כל דבר, שהוא (קצת) יותר טוב, יותר נכון, יותר תרבותי. תקראו ספר, תשמעו איזה דיסק, תגלשו באינטרנט, תכתבו כאן תגובה מתלהמת. אם אין לנו פתרון, לפחות לא נהיה חלק מהבעיה.