שגיא נאור

אתמול בבוקר שמעתי ברדיו את "המנון המלחמה בעזה", כך לפחות לפי קלקל"צ. לולא היו מספרים לי שמדובר בשיר שזהבה בן הוציאה השבוע "לעודד את חיילי צה"ל" הייתי משוכנע שמדובר בעוד הפקה איכותית מבית "ארץ נהדרת" (ע"ע דריה פלג). הנה, הזדעזעו בעצמכם:

מעבר לרעד הבלתי-מוסבר בכל הגוף למקרא השורות הפותחות את השיר – "אני רואה אלפי פרחים בצבע זית / הם צועדים אל מול עיני והם יפים אחד אחד" – שמוכיחות כי יוסי גיספן (מחבר המלים) וזהבה בן לא מכירים כלל את שירתו של נתן יונתן ("יש פרחים"?!), מדובר באוסף של קלישאות נבובות ומלים שלא מכבדות את הנייר עליהן הן רשומות מהמטופשים שבהם נתקלתי, אפילו בסטנדרטים של זמר "מזרחי".

"אני הייתי מחבקת את כולם / מהטוראי עד לרמטכ"ל"?!    אגב, אם כבר חייבים, לא עדיף – למען החרוז – לחבק את כולם, מהטוראי עד ראש אג"ם?   אני מניח שהמטכ"ל יסתדר גם בלי החיבוקים של זהבה.

"לא משנה אם זה בשק"מ או בשטח / הם נותנים את הנשמה, מגלגלים את הפז"מ"?!    ראשית, אין כבר שק"ם. השם הוחלף מזמן לשק"ל. שנית, בשק"ם נותנים את הנשמה?  היחידים שנותנים את הנשמה הם הגזלנים, שלפי מה ששמעתי מגיעים גם לגבול הרצועה.   שלישית, מי כתב את הטקסט הזה, דובר הבקו"ם?!

"השיר הזה ממני מוקדש באהבה / לכל החיילים שבצבא"?!   נו, באמת, זהבה... עשי טובה – עזבי אותך מהמנונים של מלחמה. רוצה לעזור?  עלי על מדים, וצאי לרצועה, שירי לחיילים את "בן יפה נולד", "שלווה" או "הנסיך הקטן", שירי מלחמות שמכבדים את כותביהם ואת מבצעיהם. גם ככה קשה לנו עם כל המלחמה הזו...