שגיא נאור

אני לא מצביע ללבני, כי אין דבר כזה להצביע ללבני. עם כל אהבתי לרעיון שבראש ממשלת ישראל תעמוד אישה (פעם שנייה אולי זה יצליח...), מי ששם בקלפי פתק של "קדימה" יקבל את שאול "לא עושה דבר פרט להיעלב" מופז, צחי "גם מהחקירה הזו יצאתי בלי תיק פלילי" הנגבי, רוחמה אברהם-בלילא ועוד ועוד. אה, כן – זו גם המפלגה של אהוד "יש עוד כמה עבירות שעוד לא ביצעתי" אולמרט.

אני לא אצביע לברק, כי אין דבר כזה להצביע לברק, למרות שהוא היה רוצה לשכנע אותנו שזה אפשרי. האיש שרק הוא עצמו מעניין אותו מחריב במו ידיו את מפלגת העבודה, ואני האחרון שרוצה לראות אותו יושב זחוח בממשלה, משאיר את מלאכת השיקום לאחרים. עם כל אהבתי לנבחרת שמתאמצת לבלוט מאחורי ברק, אני לא אשים פתק של "אמת" בקלפי.

אני לא אצביע לביבי, לא רק כי אי אפשר להצביע לביבי, אלא כי גם בבחירות הבאות ירוץ ביבי לבדו לא אצביע לו. יהונתן כבר הסביר (והוא לא היחיד) למה לא להצביע ביבי. מי שקורא כאן יודע שאין לי דבר וחצי דבר עם האיש הזה.

ימינה מביבי יש חור שחור מבחינתי, מלא בשנאה ופחד ועוד יותר מכך מלא באמונה ששנאה ופחד יביאו אותו, את החור השחור, רחוק. ליברמן בונה על 30 מנדטים בכנסת הבאה, האיחוד הלאומי בונה על הכתומים. אני הייתי רוצה להיות כאן ביום שבו ליברמן יהפוך סוף-סוף להיות תמהוני לא ברור, מין הרב בא-גד כזה, שאיש לא יבין או יזדהה עמו. אני לא הייתי רוצה להיות כאן ביום שבו ליברמן יהפוך לרב אחר, כזה שרק כדורי אקדח של מתנקש פטרו אותנו מעונשו.

שמאלה מהעבודה אין חד"ש תחת השמש. עם כל תמיכתי בדב חנין בבחירות לראשות עיריית תל-אביב, להצביע למפלגה שלו זה קצת יותר מדי שמאלה (אפילו) בשבילי. ואת כל הירוקים למיניהם אני, עם כל הכבוד, מעדיף בסלט.

וכך אני נשאר עם מרצ. איך שגלגל מסתובב לו. ולא בגלל שזו "התנועה החדשה", ולא בגלל שאני חושב שגוש השמאל ינצח, אלא פשוט כי זו המפלגה שאני מרגיש הכי נוח להזדהות איתה. יכול להיות שג'ון נאש היה מלקה אותי על בחירתי, יכול להיות שביום רביעי בבוקר אני אגלה שאני וכל יתר מצביעי מרצ חיים בתוך בועה שגודלה בקושי מספיק לעבור את אחוז החסימה, אבל אני אהיה שלם עם הבחירה שלי.

בקיצור,