שגיא נאור

וכמו ניצול ספינה טרופה נמשך לחוף
מבקש לכתוב את סוף ההקדמה
כינורות שדופים זורמים לעור התוף
מעירים בוקר של מציאות שונה
וכשהקרקע פוריה למעשה
ואף שיש אפשרות שאתבזה
לקול צבעי אביב אני יוצא

עשרים שנה בחושך מיוסר ועצבני
ויש סיכוי קטן לאושר
יש תאבון דרכים ואור בריא
אני שרק ביקשתי להסתפק במחשבה
אך פתע קמה לה תחושה
יש סימנים של אהבה...

                                 (סימנים של אהבה / קוב)