שגיא נאור

אני עולה לירושלים למסיבה המי-ומית,

אני הולך לרחוץ ידיים בביצה המקומית,

אני אשים פתק או שניים בחומה האלוהימית,

אבל לא לשם שמיים אלא לשם הגשמה עצמית.

אני אוביל גדודים של נוער במלחמה הקיומית,

יכתבו אליי בדואר, אני אחתום להם את שמי,

לאסיר בבית הסוהר, לחולה הסופנית,

אבל לא בשם הסוהר אלא בשם הגשמה עצמית...

                                                            (הגשמה עצמית / אריק ברמן)

אני לא שומע רדיו. כבר כתבתי את זה פה אינספור פעמים. בגלל זה, כנראה, פספסתי את האלבום החדש של אריק ברמן, שהרדיו כבר נהנה לטחון בלי הפסקה, או כך אומרים.

אבל אם השגיא נאור לא יגיע לאריק ברמן, ברמן יגיע אל השגיא נאור. אפילו עד הבלוגריה, שם אני מסתגר ומשם אני ניזון בשנים האחרונות לצרכי התעדכנות מוסיקלית (ולא רק). איתמר כתב יפה על "ההבדל בין אריק ברמן ליהודה פוליקר" בהמשך לשיר האמור, והכריח אותי לשמוע אותו ולנמנם ארוכות בתגובה.

כך הוא כותב:

"אין לי שום דבר נגד אריק ברמן. אני לא מכיר אותו וגם לא ממש להוט להתוודע לעולמו הפנימי. וזו בעיניי כבר החולשה הבסיסית ביצירה שלו.."

כשיצא האלבום הראשון של ברמן כתבתי על "חבורת רימון", ש"החליטה במודע להשתלט על הפלייליסט, להשתמש בפלייליסט כנגד עצמו...  לייצר עוד ועוד רגועים-רגועים כאלה, שיהפכו ללהיטי ענק ולא יגידו לי כלום (כלום!!!) על החיים לי, ויישכחו באותה מהירות שבה הם נכתבו...", ועל ברמן עצמו שהוא "חד-ממדי, שטוח ועסוק יתר-על-המידה-בעצמו, וכך התובנות האובר-מתוחכמות שלו... לא יוצרים תחושת קרבה... אלא דווקא מרחיקים".

מהיום לא יכבה בי אור

אני גלים של קול בלב כינור

כוכב רכון אל בור

היין שנרדם שעון על השיכור.

אורח בעולם כמו כולם

חולף אני המלח על הים

על אף שמתכופף

ומהיום שוב לא יכבה בתוכי אור

אני גלים של קול בלב כינור...

                                                (אורח בעולם / בועז מעודה)

כן, גם איתמר לא עמד בפיתוי, לא הסתפק בברמן, והכניס גם את יו"ר ועד המוזיקאים של רימון, קרן פלס, לעניין:

"...אבל המוזיקה של ברמן היא לא הדבר הכי קרוב לפתטיות שמשמיעים כיום ברדיו. קרן פלס, חברתו לספסל הלימודים ב"רימון", עוקפת אותו בסיבוב. שמעתם את השיר החדש שהיא כתבה לבועז מעודה?   אם לא, הרווח כולו שלכם. זה מעורר מחשבות נוגות על הסתמיות בעולם תזזיתי ומרתק. יש כל-כך הרבה דברים מעניינים להגיד על החיים, על כישלונות, על אהבות ומה שביניהם גל בלי להישמע בנאלי וצפוי..."

מה אומר ומה אגיד?  אחרי ששמעתי את השיר הזה של מעודה, שמעולם לא הבנתי כיצד נהרה מדינה שלמה אחריו, ואחרי שקראתי את הטקסט הזה של פלס, שפרט לכך שהוא מוכיח שהיא סיימה בהצטיינות יתרה את הקורס "מבוא לחריזה" ב"רימון" לא אומר כלום, אני – ממש כמו איתמר – הרהרתי בסתמיות. אבל גם בכך שדור שלם מקבל בהכנעה, באהבה אפילו, את הסתמיות הזו. ואיזה מסכנים הילדים ששומעים עכשיו רדיו. ואיזה כיף היה לנו פעם.

הרהרתי במה שהיה פעם בפרספקטיבה של ברמן בביקורת ההיא - "כי [שלומי] שבן ו[מאיר ]אריאל, כמו גם [יובל] בנאי או [רמי] פורטיס, אפילו רמי [קלינשטיין], כולם רצו בתחילת הדרך בעיקר ליצור משהו משמעותי. ואם זה תפס, כשזה תפס, במוקדם או במאוחר, ואפילו הפך ללהיט, מה טוב. אף אחד מהם, בטח שלא בתחילת הדרך, לא כיוון מראש לרדיו או לפלייליסט או לטעמן של מתבגרות שמסמסות בטירוף למצעד זה או אחר. אני בטוח שהיה על זה איזה שיעור ב"רימון"...".

גם איתמר נדרש ל"פעם, לא מזמן":

"ולחשוב שפעם, לא מזמן, היה כאן רוק עירוני בועט. הוא היה סוחף יותר, כובש לב, ששיריו הם יצירה ספרותית בפני עצמה שעומדת גם בלי הלחן והקול. להקת "בנזין", למשל, הציגה בשנות ה-80 דיוקן של גבר צעיר שעוזב את הבית לטובת העיר הגדולה, מותיר אחריו הרהורים, חרטות, אכזבות... והוא היה בעיקר משכנע משום שביקש, וגם הצליח, לצאת נגד המוסכמות בלי לדרוש שכל הסובבים אותו ימחאו לו כפיים על כך. האגו פינה את מקומו ליצירה...  

גשר צר, סע ישר בדרך העולה
שביל עפר לא מוכר, פונה אל עיר גדולה
אוחז בהגה בכל הכוח, רוצה כל כך לברוח
אני בעצם לא יודע לאן, אבל אני נוסע בתוך הערפל

עיר קטנה, עיר סגורה, הלכה לישון מוקדם
אפילו אם יהיה לי רע לא חוזר לשם
עובר בצומת, ממשיך לנוע ליעד לא ידוע
מאחורי נעלתי דלת, מלפני אספלט ומלט, חושך מסביב...

                                                                        (משמרת לילה / בנזין)

"משמרת לילה" הוא להיט. אתם מוזמנים להאזין ולהשתכנע. הוא היה להיט בזמן אמת, אבל יש בו יותר מזה. ויש לי הרושם שהוא לא נכתב כלהיט. הלהיטים הגדולים באמת כולם כאלה. ב"חייב לזוז" מספר אהוד בנאי על התקופה שבה ניסה לכתוב "להיט", ובסוף מה שבאמת הצליח לו היה "והפליטים", עם להיטים כמו "עבודה שחורה" או "עיר מקלט", שיישארו רלוונטיים גם בעוד עשרים שנה.

"קורין אלאל, למשל, סיפרה את סיפור חייה בלי להתבייש בשונות שלה...  גם כשהממסד כבר הואיל לחבק אותה בזרועות פתוחות היא לא נכנעה לזהות שלה, והיא ממשיכה כך עד היום. ויש כמובן עוד דוגמאות רבות. טובה גרטנר, "פונץ'", ורד קלפטר, אהוד בנאי וזאב טנא הם רק חלק קטן מבין שלל מוזיקאים וזמרים שנותרו נאמנים לאמת הפנימית שלהם. איפה הם ואיפה אריק ברמן?"

יש ימים ששמיים סוגרים עננים
יש ימים שנשרים מעלי מהלכים.
חיה בתוך קופסא
חברה שהייתה לי השתגעה וקפצה מהצוק
תינוק שהבאתי הביתה משכנתי בשוק.
חיה בתוך קופסא

להתקדם וללכת הלאה
לא משנה איזה כיוון תפסת.
יום ולילה

לא נותנים להירגע ולנוח בצל
לא נותנים את הלחם שלי לגדל.
חיה בתוך קופסא
חיה בתוך קופסא

                                    (חיה בתוך קופסא / קורין אלאל)

נ.ב. יש דיבור שקורין אלאל הולכת להשתתף ב"האח הגדול VIP". "חיה בתוך קופסא 2009"?!