שגיא נאור

היא אהבה אותו עוד לפני שהכירה אותי.

אשתי.

הוא היה המאהב האמיתי הראשון שלה, גבר של נשים רבות, מפתה בחסד. שילוב בלתי אפשרי של דון חואן, ג'יימס בונד ומיסטר מיאגי.

כשנפגשנו היא התוודתה על האהבה הזו שלה, לאיש ולמילים שלו, לקול המופלא, למנגינות.

אהבתי אותו גם אני.

היו ימים שהמילים שלו הצילו אותי. בימים אחרים הם סיפקו לי פס קול לחיים. הוא כותב כמו שאף אחד אחר לא כותב, הוא שר כמו שאף אחד אחר לא שר, הוא מתנהל כמו שאיש לא מתנהל.

וכך הוא הפך לפרטנר המושלם למנאג'-א-טווה. אמרנו שנינו שלא נגיע באמת לסיפוקינו עד שלא נזכה להיות איתו ערב אחד, אני והיא, ביחד.

ועכשיו זה קרוב יותר מתמיד. הכרטיסים בידיים, הלב עדיין מתקשה להאמין. בעוד פחות מחודשיים הוא יעלה על במה מרחק עשר דקות מהיכן שאנחנו גרים והנס שחיכינו לו יקרום עור וגידים.

התחתנו ועכשיו אנחנו ביחד, חזקים. והנה אנחנו עושים משהו משוגע, לא נכון, ומוציאים את מיטב כספינו ומחכים לנס, לנס שיגיע.

הו, מותק, בואי נתחתן,

היינו לבד כל-כך הרבה זמן.

בואי נהיה לבד ביחד,

בואי ונראה אם אנחנו כה חזקים.

כן, בואי נעשה משהו משוגע,

משהו לחלוטין לא נכון

כשאנחנו מחכים לנס,

לנס שיגיע.

                        (waiting for a miracle)