שגיא נאור

שניים זה בכלל גדול             

בשעה טובה ומוצלחת הסכים ח"כ יאיר פרץ מש"ס להסרת חסינותו בפרשת לימודיו האקדמאיים הפיקטיביים (למי שלא זוכר, התקציר כאן), לאחר שראה כי מסתמן רוב נגדו בוועדה. הוא עוד הספיק לפנות ברגע האחרון ליועץ המשפטי מזוז, וביקש ממנו לשקול שוב את הגשת כתב האישום.

על זה נאמר: יש אלוהים!

אגב, כשנשאל עו"הד של פרץ, מדוע הוא אינו סבור שעל לקוחו לעמוד לדין פלילי, השיב: "במעשיו של פרץ לא התגלתה חכמה גדולה, אבל גם לא עבירה".
לא חכם גדול זה בטוח. וגם עבריין די קטן. הנה, שפטו בעצמכם:

קלינגר: "הבנתי. אז מדעי המדינה, כמו שקבענו, נכון?".
פרץ: "כל מה שקבענו. מדעי החברה, מדעי המדינה".
קלינגר: "מדעי החברה ומדעי המדינה לא הולך כל-כך ביחד. מדעי המדינה זה יותר קל... מדעי החברה ביחד זה שתי תעודות BA".
פרץ: "כן הא, אם זה שניים אז זה בכלל גדול".
                                                              (מתוך תמלולי השיחות של ח"כ פרץ)

ראש מועצת בנימין, פנחס ולרשטיין, קורא למתנחלים להפר את חוק "פינוי-פיצוי" וללכת לכלא. לטענתו החוק לא מוסרי, הממשלה המתגבשת לא חוקית, ולכן אין לציית להם.

הקריאה שלו לציבור המתנחלים להיות "סרבנים" מקבלת האדרה תקשורתית כמו קבוצות דומות בעבר, כמו הטייסים, למשל. אין קושי להבחין במגמתיות האוהדת של הסיקור התקשורתי, אשר נותנת במה נרחבת לקבוצה קיקיונית, ומנסה לשוות לה הן מימד כמותי והן מימד איכותי, שניהם ללא הצדקה. הצגת תופעה שולית כתופעה המונית עלולה להתנהג כנבואה שמגשימה את עצמה ולסחוף גם מי שדעתם שונה מדעת ה"סרבנים".

לניפוח תקשורתי מסוג זה היינו עדים גם באופן הסיקור של אי-הבנות ג'נבה, כאשר לטקס הסוריאליסטי של קבוצת אנשים, שלקחו את החוק לידיהם ללא סמכות וללא רשות וגרמו נזק אדיר למדינה – ניתן כיסוי כאילו היה מדובר בטקס ממלכתי היסטורי. כתוצאה מכך זכתה קואליציית ים המוות לשדרוג, בשעה שבכל מדינה נורמלית היו אנשיה זוכים לטיפולה של מערכת אכיפת החוק. אין פלא איפוא שמעמדן הציבורי של מערכת זו ושל התקשורת "הממלכתית" והאחרת פוחת והולך.

המימד האיכותי מתחיל בעצם השימוש בשם "סרבנים". מדובר למעשה באנשים המבטאים את דעותיהם הפוליטיות, וזה מותר אבל, תוך ניצול העבר או ההווה שלהם, הן לצורך קידום דרכם הפוליטית והן לקעקוע אושיותיה של מדינה דמוקרטית וזרועה הצבאית.

למעשה מדובר במעשה בלתי-מוסרי ובלתי-חברי והפקרת חבריהם ואחיהם.

û

האמור לעיל (בנטוי) לקוח, אם לא ניחשתם עד כה, מאחד המאמרים המתלהמים של ערוץ המתנחלים, ערוץ 7, כנגד הסרבנים משמאל. אירוני, לא?.

סרבנות היא סרבנות, מר ולרשטיין. הייתי כולא אותך בחדר אחד עם תריסר שמאלנים יפי-נפש לכמה חודשים.

כמה שירי שלום, איזה צינגלה או שתיים, ועוד תתפנה מרצונך. אולי אפילו להודו.

                   הקריקטורה היומית של בידרמן, "הארץ"

ובאותו עניין: אחרי שאמר אותו ולרשטיין "לא נלך כצאן לטבח", ההמשך היה די מתבקש: תושבי גוש-קטיף החלו ללכת עם טלאי כתום "נגד ההתנתקות".

אז מה היה לנו?  צאן – לטבח, גדר -  הקפית, מרד - בהתהוות, ראש הממשלה כהיטלר – מזמן, טלאי - כתום.

עכשיו רק חסרים מספרים (אישיים?) על הידיים, ואפשר להתחיל עם הטרנספר. יאללה, למשאיות!

L

כל הסיפור הזה, אגב, הזכיר לי מאוד בדיחת שואה אחת, מוצלחת במיוחד:

יהודי אחד הולך בגטו.

ניגש אליו חייל נאצי, מסתכל בטלאי שלו ושואל: תגיד, אתה יהודי?

לא, משיב לו היהודי בלי להתבלבל, אני שריף.

(ותודה לפויר על הניסוח המדויק)

עד מתי, איי אי איי?

תושבי מרכז תל-אביב, שימו לב: יום אחד תתעוררו ותחויבו לשלם על החנייה מתחת לביתכם.

נשמע דמיוני, אה?  לא עבור מר חולדאווין, ראש העיר הנערץ (בעיקר על-ידי עצמו). הוא מתכנן מהפכה: החנייה ברחובות מרכז תל-אביב תהיה בתשלום, כולל לתושבים.

זה לא אותו חולדאווין, אתם תוהים, שהבטיח שהחנייה במרכז העיר תהיה רק לתושבים (ובטח שלא בתשלום)?   כן, אבל זה היה בקדנציה הקודמת, ועכשיו – כשהוא נבחר לקדנציה נוספת -  יש לו פטנט חדש. התוכנית תגדיל, כמובן, את הכנסות העירייה מאגרות החנייה, וזה הכי חשוב, לא?

הרבה יותר חשוב, למשל, מלמצוא פתרונות אמיתיים לתושבי תל-אביב (רכבת תחתית, עילית, תלת מימדית... אוטובוסים יעילים ושלל המצאות נוספות הנהוגות בערים גדולות אמיתיות בעולם). אצלנו בעיקר מתמקדים בלמצוא פתרונות למרר את חיי החונים: סנדלים, גרירות, דו"חות בסכומים דמיוניים. זה קל, זה משתלם וזה עובד. תשאלו את חולדאווין.

לי נמאס מהחנייה בתל-אביב, אז עזבתי את העיר. יחד איתי עוזבים בכל שנה אלפי זוגות צעירים. מרכז תל-אביב הופך לעיר מעבר – עיר שמתגוררים בה סטודנטים תפרנים מחד וזקנים תפרנים מאידך. אלה יעברו למקום עם חנייה ואלה יעברו למקום בלי צורך בחנייה. אלה ואלה לא משלמים ארנונה גבוהה, לא משקיעים בעיר, וגורמים למרכז תל-אביב להיראות כמו שהוא נראה.

אז תמשיך עם התוכניות האלה, מר חולדאווין, ובסוף תהיה לך חנייה בלי סוף. לגבי תושבים, אני כבר לא בטוח.

בינתיים, אם אתם מחפשים, מומלץ לזמזם את השיר של דורי בן-זאב:

"...אני רשמתי התרשמות
והרושם מוזר -
רחובות, חניה,
אסורה חניה.

עד מתי,
איי אי איי,
אחפש לי מקום חניה?
 
מחפשים אה?
מסתובבים אה?
צווים אה?
חבל
לפעמים פתאום
אבל היום...
אין
פעם, איפה?

עכשיו?
מזמן כבר לא

אז מחפשים
ואין..."

            (חניה, מלים: דורי בן זאב)

סלף פרומושן זה תמיד ביחד
 

יום שלישי בערב, ערוץ שתיים – יאיר לפיד (מנחה) ואלי פיניש (אורח) דנים בהרחבה בתוכנית החדשה "חדר מלחמה" של יאיר לפיד (כותב) ואלי פיניש (שחקן). איזה כיף ככה, קידום עצמי, ביחד.

יאיר לפיד זה באמת הכי ישראלי שיש. אמרו את זה קודם לפניי. לא משנה.

עבודה בעיניים

המדינה מפרה חוק מדינה. וזו לא פעם ראשונה.

זה אמנם באמצעות קבלני משנה, והמדינה לא ממש משלמת (כלומר, העובדים אפילו לא נהנים מהסטאטוס של עובדי מדינה), ובכל זאת – המדינה, ביודעין, עוברת על החוק, אותו היא עצמה חוקקה.

ואם המדינה נוהגת כך, אז מה הפלא שנתוני השכר מלמדים כי יותר מ-80% מהעובדים שהצטרפו למעגל העבודה ב-2004 משתכרים עד 4,500 שקלים, שהוא קו העוני למשפחה עם שני ילדים.

בזמן שביביהו מחייך את חיוכו הזחוח ומתגאה בירידה באבטלה ובמקומות העבודה החדשים שנפתחו, אלפי עובדים מגלים שזו לא סתם עבודה -  זו עבודה בעיניים.

הסטיקר מאתר readme

בדרך למטה

ואפרופו עבודה – בית המשפט העליון פסל, סוף סוף, את אתר האינטרנט "עבודה עברית" שמטרתו "לעודד עסקים להעסיק עובדים יהודים בלבד". האתר כלל מודעות כגון: "אני קונה רק מיהודים" וידיעות שונות הקושרות בין העסקת עובדים ערבים לפיגועי טרור.

לעובדים הערבים יש לובי, לשמחתי הרבה. קולם נשמע לבסוף. ומה יהיה על העובדים הזרים?

בכל פעם שאני שומע את התשדירים הגזעניים של משטרת ההגירה ("זה לא משתלם וזה לא עובד!"), אני תוהה אם אף אחד חוץ ממני לא מזהה את הפסיכוזה – הילד המוכה-המנודה, שגדל להיות המבוגר המכה-המשפיל. אם אף אחד חוץ ממני לא חושב שהעובדה שמשטרה מיוחדת דופקת על דלתותיהם של "זרים", מוציאה אותם מבתיהם וכולאת או מגרשת אותם, מזכירה תקופה אפלה בתולדות עמנו יותר מהטלאי הכתום של ולרשטיין?

מישהו אמר לי פעם משפט חכם (ואני משתדל לחיות לפיו מאז): נהג יפה באלו שמתחתיך בדרכך למעלה – יום אחד תפגוש אותם שוב בדרך למטה.

תחזור תחזור

17 חברי פרלמנט מצרים פנו בדרישה למנוע מעזאם עזאם (ההוא עם הקורות חיים הכוללים, בין היתר, את הסרט האהוב "שקרן שקרן", את המסעדה האהובה "ניו-יורק ניו-יורק ואת ההרגשה הכללית "ככה ככה") את הכניסה למצרים – בין אם למטרות נופש או עבודה.

כאילו, מה?   הוא נראה לכם טיפש טיפש?!   לחזור למצרים???  לנופש???!!!!

אני לא רוצה להיות זה שמבשר לכם את החדשות המרות, אחיי המצריים, אבל "המרגל הישראלי" עזב עזב.

העבר מאחוריה – היא צופה אל הבאות...

סופשבוע טוב לכולם!!!