שגיא נאור

שוב אני כאן

בתוכך

כל-כך טוב להיות כאן

אבל אני נותר רק זמן קצר

אני מרחף בתרדמה מתחת המים

בּמָלוֹן מחובר ללוח החשמל ומֵזִין

אבל ההמתנה הופכת אותי חסר מנוח

אני בועט מעליי את הרִפְיוֹן

וצורח –

אני חייב ללכת

הצילו!

אני מתפוצץ החוצה והשלווה נעלמת

רוחץ באור חדש

אני בוכה ובוכה – מנותק

מוח חָרֵב מונח בחיק שדיים

ומוּזַן בידי מלאכים יְשֵׁנִים