שגיא נאור

האיש המזוקן, המלוכלך

שנצמד לחלון מכוניתי ברמזור

ברחוב הנביאים

דימיתי אותו לנציג הנדכאים, העניים, החולים.

את מטבעות הכסף האחרונות שהיו לי בארנק

הוצאתי לו

כאילו אפתור בכך את כל חוליי העולם הזה.

זו חליפתי , תרומתי, כפרתי.

מישהו אמר לי פעם:

"נהג יפה באלו שמתחתיך בדרכך למעלה,

שכן אינך יודע במי מהם תפגוש בדרכך למטה".

ואף על פי שלא הייתי אותו הרגע בדרך

לשום מקום הרגשתי

שהאיש המזוקן, המלוכלך

שנצמד לחלון מכוניתי ברמזור

הוא האיש שמתחתיי ואני

הרי בדרכי.

החיוך שעלה על שפתיי

למול המזל שנפל בחלקי

נותר עמי שלושה רמזורים

בדיוק עד האישה הגיבנת, הרועדת

שנצמדה לחלון מכוניתי ברמזור

שמול הרכבת בארלוזרוב.

                               
                               צילום: ניקי לוי, "תל-אביב"

מדי שנה מוציא מרכז אדווה את הדו"ח השנתי שלו הקרוי "תמונת מצב חברתית".

"תמונת מצב חברתית לשנת 2004", שחיברו דר' שלמה סבירסקי ואתי קונור-אטיאס, מגלה את שכולנו ידענו בתוך-תוכנו: ה"צמיחה" מיטיבה כמעט רק עם העשירון העליון בעוד מצבם של שאר האזרחים, ובמיוחד של המעמד הבינוני-נמוך, מדרדר. 

ב-2003 העשירון העליון קיבל 28% מכלל ההכנסות בישראל ובסך הכל גדל חלקו בעוגת ההכנסות הלאומית ב-3.4% בין השנים 1990 ל-2003. יחד עם העשירון התשיעי, שני העשירונים העליונים מקבלים 44% מההכנסות במשק.

עלות שכרו של מנהל במאה החברות הגדולות בבורסה הגיעה ל-3.08 מיליון שקלים. ב-1994 היה שכר המנהלים הבכירים פי 30 משכר המינימום; ב-2003 הוא היה פי 36.

בעוד שב-1994 27% מהשכירים השתכרו עד שכר מינימום, ב-2002 היו אלה כ-32% מהשכירים.

ב-1989 היו 21% מהעניים אנשים עובדים, ב-2003 הם היוו 32% מהעניים. אז, כמו היום, 72% מהשכירים משתכרים עד לשכר הממוצע במשק, כ-7,000 שקלים.

הגידול באי השוויון בחברה הישראלית מוצא את ביטויו גם בהצטמקותו של הרובד הבינוני. ב-1988 מנה רובד זה 33% ממשקי הבית וב-2002 ירד חלקו ל- 28%. רוב ההפסד היה לעשירונים התחתונים.

במערכת החינוך יותר ממחצית בני הנוער אינם זכאים לתעודת בגרות. רק 20.3% מאלה שלמדו בי"ב ב-1995 התחילו שמונה שנים אחר כך ללמוד באוניברסיטאות, 8.5% מהם הגיעו למכללות.