אתם חייבים להאמין לי – לא רציתי להיות זה שאומר "אמרתי לכם". אבל מאז שכתבתי כאן על הסכנות הגלומות בתכנית "סגן אלוף לכל תיכון" הכתובת היתה על הקיר. עכשיו, כשהכנסת אישרה את הפרויקט, קמים רבים וטובים ומרימים צעקה. ובכן, אני לא מתפלא: מי שהולך לישון עם סגן אלוף בתיכון, אל לו להתפלא אם מצעדים פשיסטיים מככבים בסיוטיו.
והכי אירוני, שברשימה שלי ציטטתי משירי ילדים כדי לנסות ולהוכיח את הפשיסטיות שכבר מככבת בתרבותנו ("במדינת הגמדים" לעומת "למה הגדולים לא לומדים מהקטנים"), אבל גם בחלומות/סיוטים הכי גדולים לא הייתי מדמיין שהשיר הבא, המנון התכנית "הדור הבא" (השם הפוליטלי-קורקט של התכנית "סגן אלוף לכל תיכון"), יקרום עור וגידים ועוד יראה אור יום בשנות האלפיים:
כשנולדנו היו שמים, ידיים ויופי תם,
מסרנו כדור כיוונו אופן ודגל גם,
ב-א' קראנו ב-ז' בגרנו ב-י' התאהבנו
בנעורים מורים שיעורים וציונים בעטנו.
מתגייסים ומצדיעים – הדור הבא
נוהרים מעברים נכונים ודרוכים – הדור הבא
לוחמים וחולמים – הדור הבא
אכזבות תסכולים אהבות בם התחבטנו,
הפכנו בין ליל ילדות לנעורים ושאלנו
על קד"צ וגיוס על מש"ק כנפי טיס
על רוחו של צה"ל וכוחו של הגיס
(מתוך "הדור הבא", מלים: שוש רהב. כל הזכויות שמורת לקצין חינוך ראשי.)
עכשיו מילא שבעיני צה"ל ילדים בכיתה ז' הם בוגרים, מילא שצה"ל מעודד בעיטה במורים, אבל האם באמת מישהו במפקדת קצין חינוך ראשי חושב שילדים צריכים להתעסק ב"רוחו של צה"ל וכוחו של הגיס"? ומה בעניין הפזמון הלוחמני "מתגייסים וצועדים, לוחמים וחולמים"??? קשה לי לומר את זה בצורה עדינה – למשמע המלים הללו עולים לי תמונות של תנועות נוער במשטרים אפלים, וצמרמורת עוברת בכל גופי.
אני נשבע בזאת קבל-עם-ועדה: אם אני מוצא את הילד שלי שומע את השיר הזה, ולו יום אחד לפני גיוסו לצה"ל, אני כובל אותו באזיקים למערכת הסטריאו שלי ומשמיע לו ג'ון לנון, בוב מארלי ואת האוסף של "קול השלום" ברציפות במשך ימים שלמים, עד אשר אוזניו תצלינה ומוחו ייטהר.
אם כך תשאלו – איך אישרה כנסת ישראל את התוכנית? ובכן, חומר רקע רלוונטי שכלל את מערכי השיעורים של "הדור הבא" נשלח לחברי ועדת החינוך. כמעט כולם לא עיינו בו. כמעט כולם הביעו בדיון עמדות צפויות לחלוטין, אותן הם מביעים בכל דיון: ח"כ ברכה התנגד לתפישת העולם הצבאית, ח"כים אחרים תמכו בתכנית כי צריך לתמוך בצה"ל, ויו"ר הועדה ח"כ מלי פולישוק-בלוף נשאה נאום ארוך על-כך שלא מתפקידו של צה"ל לחנך לערכים, אולם בסופו של דבר אישרה את התכנית (מי אמר שינוי?). מתוך חמישה עשר חברי ועדה, שלושה נכחו ברוב הדיון, ובסופו של דבר ההחלטה על התכנית התקבלה. ציטוט מסכם של ח"כ בלוף: "החברה צריכה להיות אזרחית ומושתת על נורמות אזרחיות, כאשר הצבא הוא חלק מהעם". גדול.
(מי שרוצה לקרוא עוד על הדיון בוועדה, מוזמן לרשימה המצויינת של טלי, שלה הקרדיט על הבאת השיר דלהלן בשלמותו).
אז מה היה בחומר הרקע, תשאלו, שאמור היה להדיר שינה מעיני נבחרינו ומעינינו אנו? מהו אותו חומר רקע שבמשרד החינוך ובכנסת לא טרחו אפילו לקרוא? למזלנו, מאיר שלו - שבמדינה מתוקנת היה צריך להיות שר חינוך ו/או חבר כנסת – קרא את החוברת בעיון, וב"מוסף לשבת" של ידיעות אחרונות הביא את תקציר הדברים. הנה קטע הפתיחה:
"המנהיג הוא מעין אבא". "על אף היותו קרוב וחברי, המנהיג יודע להעניש כשצריך". "ההתייחסות הרצינית של המנהיג מתבטאות ביסודיות, בבקיאות... בהבעת פנים ובנימת דיבור". "המנהיג עושה שימוש מגוון ויצירתי בענישה". "מנהיג מקצועי בתחומו, אך למקצועיותו מצטרף אפקט ה'הילה', שהופך אותו ל'כל יכול'".
מהיכך לדעתך לקוחים הציטוטים האלה?
א. האוטוביוגרפיה של מוסוליני.
ב. זכרונותיו של סטאלין.
ג. פנקס הרעיונות של מקיאוולי.
ד. תוכנית "הדור הבא".
התשובה הנכונה: הציטוטים לקוחים מתוכנית ההכנה לצה"ל של מפקדת חיל החינוך והנוער, אבל מקיאוולי, מוסוליני וסטאלין היו חותמים עליה בהתלהבות.
כן, ילדים וילדות, קצין חינוך (ונוער!!!) ראשי החליט לספח לעצמו גם את הנוער, ולכן תוכנית ההכנה עוסקת גם בדמוקרטיה ואזרחות (!). ומדוע שקציני צה"ל יהיו אלה שיופקדו על לימודי האזרחות של ילדינו? עונה החוברת: "השירות בצה"ל הוא ביטוי להזדהות הפרט עם עמו ומדינתו". כלומר, השירות בצה"ל איננו עוד אמצעי, שמטרתו לספק בטחון למדינת ישראל. מעתה השירות בצה"ל הוא מטרה, כלי ביטוי, נורמה.
ומה רע בנורמה כזו, תשאלו. ובכן, קצין חינוך ראשי עונה: הוא מונה בחוברת את הגורמים המחלישים את המוטיבציה של חיילינו לעתיד: "אינדיבידואליזם", "נוחות", "מוכוונות לשלום" ו"תהליכים מדיניים מחזקי בטחון". קראתם נכון – אם אתם או ילדיכם טיפוסים מתבלטים או נון-קונפורמיים, אם אתם או ילדיכם אוהבי נוחות, אם אתם או ילדיכם – חס וחלילה – מעוניינים בשלום, או אם אתם או ילדיכם – השם ירחם – בעד תהליכים מדיניים שיחזקו את הביטחון, הרי שאתם אינכם בנורמה. ראו הוזהרתם!
החוברת גם לא מהססת להצביע על בעיה בכך שההורים מתערבים – חוצפה אמיתית – בחינוך ילדיהם, ואינם מותירים את המנדט כולו לקציני צה"ל. "הורים בוגרי צה"ל לא בהכרח מעודדים את גיוס ילדם", מפרט קצין חינוך ראשי את הבעייתיות שבזוג המבוגרים המוזר הזה, המכונה "הורים", הטורח להתערב בחינוך החיילים לעתיד. הוא גם מציע פתרון: "ההורים יירתמו לעידוד בני הנוער לשירות משמעותי בדגש קרבי בצה"ל", ו"עליך המפקד מוטלת האחריות לרתום אותם".
מאיר שלו תמה (וגם פשוטי העם, כמוני, עלולים לתמוה) כיצד זה לא שאל את עצמו קצין חינוך ראשי מדוע הורים בוגרי צה"ל לא נרתמים לעידוד ילדיהם, מה יודעים הורים בוגרי צה"ל שקצין חינוך ראשי לא, ומה בדבר גורמים מחלישי מוטיבציה אחרים (שהם בהחלט בתחום אחריות צה"ל) כגון מחדלים צבאיים, חוסר אמינות, החלטות שגויות, מלחמה לא צודקת מוסרית. שאלות ללא תשובות, כמובן.
וכאן בעצם טמונה הבעיה – ברעיון המגלומני והאנטי-דמוקרטי שמתקרא "הדור הבא", בשאלות שאיש לא נותן בסופן תשובות, בכך שמשרד החינוך מחליף שעות הוראה יקרות בשעות קצינים מסוכנות (הכסף הרב שמושקע בתוכנית הזו יכול היה להביא תועלת במקומות רבים ואחרים), ובכך שבכירי משרד החינוך ונבחרינו באמת חושבים שקציני צה"ל הם "מומחים לתחום הערכי" (כפי ששלו מצטט מראיון עיתונאי שנערך עם מנכ"לית משרד החינוך). מצד שני, כאשר גב' שוש רהב, מחברת השיר שצוטט לעיל (כן, ההוא עם הבעיטות במורים), היא האמונה על "ייעוץ תוכני", האם באמת יש מקום לפליאה?
מאיר שלו מסכם כך את המאמר המאלף שלו:
במדינה שיש לה ערכים אמיתיים ומטרות ברורות, כל זה לא היה קורה. קצין חינוך ונוער ראשי לא היה מטפל בתלמידים, אלא רק בחיילים, ואם אפשר לבקש – היה דואג שבמשך השירות הצבאי הם לא יאבדו את מעט הערכים וההשכלה שהביאו מהבית. זה מספיק.
ואחרי מילים כאלה, אין לי מה להוסיף. זה בהחלט מספיק.
* האיור המלבב הוא משל ירמי פינקוס, והוא שליווה את המאמר של מאיר שלו ב"ידיעות".
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
