שגיא נאור

היות שבסוף השבוע לא התפרסם המדור עם הקיטור (כשחסר אוויר לנשימה, קצת חבל לבזבז את המעט שיש על קיטורים), אז הנה רק משהו קטן שפשוט הייתי חייב, ממש חייב, לומר בענייני דיומא:

       שרון אצל יצפאן. תצלום: ערוץ 2 (הופיע ב-NRG)

אריק שרון הלך ליצפאן לכבוד חגיגות התכנית ה-500 של האחרון. אני מזמן כבר לא צוחק מההלצות הדי אינפנטיליות שלו (של יצפאן, זאת אומרת... אריק שרון קורע אותי מצחוק ומבעית אותי מפחד), ככה שלא צפיתי בראיון.

ובכל-זאת, זה קצת מפליא שהאיש שבקושי מתראיין מחליט לומר את דברו בנושאים חשובים כמו קשרי חוץ והתכנית הכלכלית דווקא אצל יצפאן. אפילו ג'ורג' בוש לא נותן את ה"נאום לאומה" אצל לטרמן. כנראה ששרון חושב פשוט אחרת – למשל, שהממשל שלו הוא אכן קריקטורה ואז יצפאן הוא הבמה המתאימה. או, למשל, שיצפאן מספיק משוגע כדי לשאול אותו שאלות אינפנטיליות ולא דברים אמיתיים ובוערים.

ובכל-זאת, אריק השמיץ קצת את הצרפתים, ואז טען שהתכנית הכלכלית של ביביהו "חסרת לב וחמלה". סליחה?  מי מינה אותו לשר אוצר?    הממשלה של מי העבירה את התכנית הזו?   האם גם כאן שכחו לעדכן אותך, ואחר-כך תתן לקוף התורן ליפול בשבילך, אדוני ראש הממשלה???!!!

אני די מרחם על יצפאן. גדולים וטובים התפתלו והתבטלו מול האישיות הכובשת של אריק. אבל כשראש הממשלה קוטל את שר האוצר שלו בלי רחם, והמראיין שואל בתגובה: "תגיד, מה אתה חושב על איך שאני מחקה אותך?" זה אומר דרשני.

אהוד ברק לא טרח אפילו להגיע עד יצפאן. הוא נדחף לישיבת סיעת העבודה כדי להכריז ש"משפחת שרון מושחתת", כמו הילד הרע שבא לפוצץ את המסיבה של הילדים הטובים פרס ורמון.

עכשיו, כמובן, אין שום טעות במה שאמר אהוד ברק. בכל מדינה מתוקנת היו בועטים את כל חברי משפחת הפשע והרשע אל מחוץ לחיינו – הפוליטיים ובכלל. ובכל זאת, זה קצת מוזר לשמוע את זה ממי שעשה דברים דומים (אולי בקנה מידה קטן יותר... מצד שני, היה לו הרבה פחות זמן בשלטון) אך לא מזמן.

כן, גבירותיי ורבותיי, צריך לזכור: אהוד ברק הקים עמותות קש לפני עמרי שרון אפילו; אהוד ברק השתמש בקופים (טל זילברשטיין, בוז'י הרצוג) עוד לפני אריאל שרון אפילו; אהוד ברק השתמש בקייס של "לא ראיתי, לא שמעתי, לא ידעתי" עוד לפני משפחת שרון; והיה לו גם מילארדר (ריץ'), ומקורבים מושחתים (יוסי גנוסר), וביוגרפיה משוכתבת ("חייל מספר אחד"). בקיצור, אהוד ברק היה צל חיוור של אריק שרון. אפילו להתחמק כמו שצריך או לנצח בבחירות חוזרות הוא לא הצליח. גם זה אומר דרשני.

         חלוץ ומופז השבוע. תמונה: אדי ישראל ל-NRG

עוד אחד שלא ירד מהכותרות בשבוע שעבר היה דן חלוץ. גם את דעתי עליו ועל דבריו כבר פרשתי כאן. ובכל זאת, למשמע התשבוחות הרבות על האיש (גאון, בונה כוח, אנליסט נפלא, מנהיג, עממי, חם, כריזמטי), לא יכולתי שלא להיזכר בכמה מההבטחות הגדולות שעפו בשמיים באופטימיות כמעט כמו חלוץ והתנפצו על קרקע המציאות די מיד לאחר-מכן.

זוכרים את אהוד ברק, החייל מספר אחד, מפרק השעונים ואלוף התחפושות?  הוא אכן פירק כל דבר שנגע בו (כולל הקואליציה) ואז רץ להתחפש למי שאינו מבין מה-פה-קורה-פה.  ואמנון ליפקין-שחק, הפוליטיקאי נקי-הכפיים?  כפיו נשארו נקיות מאוד, היות שהאיש לא אמר ולא עשה כלום מאז. ושאול מופז, הרמטכ"ל של העם?   ובוגי יעלון, הגאון מסיירת מטכ"ל???   חברים, גם אם אני לא יודע כלום, לא על צבא ולא על פוליטיקה, ומשתמש רק בהגיון בריא, נשארת רק מסקנה הגיונית אחת: תנו לחלוץ להיות רמטכ"ל, וזהו. שיפרוש לפנסיה אחרי-כן. לא הבטחות, לא כסאות, לא שטויות. אין לנו מספיק מדינות לנסיונות כושלים נוספים של אלו שהיו-רמטכ"לים...

ואגב המינוי של חלוץ, אסור לשכוח שמדובר – בסופו של דבר - במינויו של האלוף המקורב יותר למשפחת שרון. כן, שוב – משפחת שרון, שלקחה עוד צעד בדרך להשתלט לנו על המדינה. עכשיו יש לאריק (או לעמרי, תלוי למי אתה מאמין) רמטכ"ל, ראש מוסד, ראש שב"כ, שר בטחון – כולם מינויים אישיים של המשפחה, כולם חייבים להם במידה זו או אחרת. חברים וחברות, מדינת ישראל הופכת לדיקטטורה, או מלוכה במקרה הטוב. אריק מלך ישראל, עמרי נסיך הגאות והשפל חסר-התקדים, ואין שום מהפכה באופק. רק חוסר שוויון, חוסר אחווה וחוסר בחופש לכל.

שבוע טוב.