זה לא חדש שאתה לא שם לב לדברים שמתרגשים ומתחוללים סביבך כל עוד אין להם נגיעה אליך, ומרגע שיש להם נגיעה בך אתה פשוט מופתע כל פעם מחדש לגלות איך העניינים שלך, לטוב ולרע, הם גם העניינים של כולם. זה קורה עם צבא ועם חתונה, עם מחלות ועם שכול, וזה קורה לי עכשיו עם ההריון.
פתאום כולם בהריון (או אחרי), פתאום כולם מדברים על זה, פתאום יש בטלוויזיה המון סרטים וסדרות טלוויזיה, פתאום כולם הולכים ברחוב עם עגלות (וצריך לברר איזה) ונמצאים בדרך למשפחתון או באמצע חיפוש אחר מטפלת.
פתאום גם המון דברים קטנים שלפני זה לא הפנמת או לא התעמקת בהם, הופכים להיות מלאי משמעות ומרגשים נורא. כמו למשל "עטוף ברחמים" המופלא של אהוד בנאי ורמי קלינשטיין, ששרה ריטה. אני חושב ששמעתי את השיר הזה מאות פעמים, אפילו ניגנתי אותו פעם באיזה הקלטה של ידידה טובה, ובכל זאת כששמעתי אותו היום, בקונטקסט המתאים, התמלאתי בהתרגשות.
תינוק מוצץ אצבע ברחם. צילום: לייף מגזין
"...נח בתוך אִמךָ
היא תתן לך תמיד הכל
כשיבוא יומך
יש לך תמיד לאן ליפול
בסוף אתה תצא לעולם
ומיד אתה תרגיש כאב
אור חזק מכה בפנים
ואתה מתחיל להיות רעב
אל תמהר, אל תמהר לצאת
אל רגע האמת
אל תישבר
בסוף תצא אלי
כשאקח אותך בזרועותי
אני תמיד אוהב, זה ודאי יכאב
כי אפילו אם האל שומר
בחוץ זה לפעמים בוער
שוב אתה בועט
כבר אבדה לך הסבלנות
בתוכי נובט
ורוקם לעצמך זהות
בסוף אתה תצא לעולם
ומיד אתה תרגיש כאב
אור חזק יכה בפנים
אעטוף אותך ברחמים..."
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
