שגיא נאור

הַיְּלָדִים שֶׁיֵּצְאוּ מֵהַמְּקָרֵר הָרֵיק

יְגַלְגְּלוּ פַּחֵי זֶבֶל וִינַקְּרוּ אוֹר

מֵעֵינֵי פָּנָסֵי הָרְחוֹב.

בַּחֹשֶׁךְ הַגָּדוֹל

יַבְרִיקוּ הָרְקוּבוֹת שֶׁבַּשִּׁנַּיִם,

יִנָּעֲצוּ בַּחֲתוּלִים מְפֻטָּמִים, יִינְקוּ מִלְּשׁוֹנָם

שְׁאֵרִיּוֹת שַׁמֶּנֶת.

וְהַשַּׁמֶּנֶת, גְּבֶרֶת מְגֻנְדֶּרֶת, שָׁכְחָה מִזְּמַן

אֶת עֲטִינֵי הַפָּרָה שֶׁטִּפְטְפָה

אוֹתָהּ אֶל הָעוֹלָם.

בַּבֹּקֶר תִּזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ, צִפּוֹרִים

יְבַשְּׂרוּ סְתָו, וְאֵין מִי שֶׁיְּקָרֵב אֶת

הַשּׁוּרוֹת הָאֵלֶּה לָאַף

לְהָרִיחַ אֶת מַחְתֶּרֶת הֶחָלָב.

אי אפשר שבוע הספר בלי ספר חדש, וכמה טוב לגלות שרוני סומק (צריך להסביר למישהו שקורא את הבלוג הזה מי זה?) הוציא בימים אלה ספר שירים חדש, תשיעי במספר, בשם "מחתרת החלב". אז רכשתי אותו מיד, אפילו לא טורח לפתוח אותו בחנות, כאילו רוצה לשמור את המלים הראשונות, את השיר הראשון לבית, לספה, לאינטימיות של משורר וקורא.

"בכל ספר שלי אפשר למצוא כמה שירים חברתיים או פוליטיים", הוא כתב ב"אירוח חי" ב-YNET, "אבל ב"מחתרת החלב" יש לשירים האלה ווליום גבוה יותר. לא מכיוון שהשתניתי, אלא כיוון שהחברה שבה אנחנו חיים פועלת על פי עקרון ברית המילה  - לקטנים חותכים והגדולים אוכלים עוגות...".

כזה הוא סומק – מצייר תמונות יפות עם המון אמת מאחוריהן, מתאר בצורה כמעט מושלמת את המציאות שבה אנחנו חיים. "השירה היא חלון הראווה של החיים שלי.", הוא אמר בראיון לנענע תרבות, "הכול מונח שם". בגלל זה אני אוהב אותו כל-כך. בגלל שירים כמו "מחתרת החלב".

אם לא שכחתם עדיין את עטיני הפרה שטפטפה אתכם אל העולם, אם אתם מאמינים שבבוקר תזרח השמש וצפורים יבשרו סתיו, עשו לעצמכם טובה והשיגו גם לעצמכם עותק של "מחתרת החלב" (או כל ספר שירה אחר של סומק). ההנאה מובטחת. פרטים מלאים בקרוב.