שגיא נאור

עד עכשיו דווקא חייתי די בסדר עם העובדה שכבר שלושה חודשים לא הייתי בשום הופעה. ילדים זה שמחה, אתם יודעים, גם כשהם (קצת) משביתים שמחות אחרות. אבל עד עכשיו לא היו באמת כל-כך הרבה דברים שרציתי לראות ולא יצא (רשימה חלקית: אביתר בנאי בזאפה – כבר היו לי כרטיסים אבל יובל נולד ממש לפני, יהודית רביץ, אלג'יר והאנדרלמוסית), כך שחייתי עם עצמי די בשלום. מדחיק, משתדל לא להתעדכן, מין אסקיפיזם כזה, כאילו אין רוק'נ'רול בעברית (לפחות לא בגרסה חיה ובועטת).

אבל הראיון שערכה אילת יגיל עם גבריאל בלחסן ב-Mooma הצליח לשבור את הבועה. שחור על גבי לבן הודיע שם בלחסן כי הוא מתכוון להופיע, סולו, מעל במת הבארבי ביום רביעי זה (31 באוגוסט). Damn, אמרתי לעצמי, דווקא עכשיו, דווקא כשאני באמת רוצה אבל לא יכול, גבריאל מחליט לחזור. הוא מוציא מחדש את "רכבות" (מ-1999) ו"השנים היפות של" (מ-2002), מנער את האבק מהגיטרה ששימשה עד עכשיו רק לסולו קורע הלב ב"בין הצינורות" בהופעות של אלג'יר, הוא עדיין "מבוהל ומפוחד" לפני העלייה לבמה שזה תמיד מרגש, והוא חכם ועמוק ואפל ומרגש כמו תמיד.

האלבומים של בלחסן מוציאים ממני בכל שמיעה רגשות ותגובות כמו שאלבומים מעטים מסוגלים. דויד פרץ כתב עליהם ש"הם פשוט הדבר הכי מדהים ועצמתי ששמעתי בשנים האחרונות... אלו עבודות האמנות הכי עוצמתיות, מוטרפות וחדות ששמעתי אי פעם". אחרי משפטים כאלה כל מה שאוסיף ואומר רק יגרע. "רכבות" הוא עדיין הפייבוריט שלי מבין השניים, אגב.

הייתי בשתי הופעות של אלג'יר שבהן גבריאל עלה ונתן את "בתוך הצינורות" שלו. זה היה מפוצץ ודחוס וחזק, כמו האלבומים שלו. אבל זה היה מעט מדי ונגמר מהר מדי. אני ממש מקנא באלו שימלאו (עד אפס מקום, אני מקווה) את הבארבי ברביעי בערב, ויצפו בקאמבק של גבריאל. בתקווה שכאן ועכשיו מתחילות השנים הטובות שלו.

*

אחרי שתים עשרה השנים הרעות

באות עשר השנים הטובות.

אחרי שתים עשרה השנים הגרועות

יבואו כל השנים היפות.

כשהילד מאבד עניין,

הוא מתחיל להישבר.

כשהילד מבזבז את הזמן,

הוא מתחיל להתפורר.

לכו תעודדו אותו עכשיו,

אחרי שקבר את אמא שלו

בחול, מתחת לסלעים, בסתיו.

אחרי שתים עשרה החודשים הרעים

באים עשרה חודשים נפלאים.

כשהנער עוצם את העיניים,

הוא רואה מחלה באופק.

הוא שותק כשהתקרה קורסת,

הוא בולע את הלשון.

כשהלב שלו מפסיק לפעום.

לכו תצחיקו אותו עכשיו,

אחר שקבר את אהובתו,

מתחת לחול, לפני שנה, בסתיו.

                        (שתים עשרה השנים הטובות, מתוך "רכבות")