שגיא נאור

קשה שלא להתפעל מהדרך הארוכה שעשו הרשויות הממשלתיות בארץ מימי המנדט ועד ה-gov.il. עם זאת, אל מול האתרים המלוקקים ושפע הלינקים, קשה שלא לחשוד שמשהו ודאי משתבש בדרך. משהו, או יותר נכון מישהו, בטוח נשאר ישראלי כמו שצריך, עצלן כזה, זרקן כזה, סמוך כזה. אתם יודעים.

לא לקח זמן רב עד שאינטרנט-פיל שכמוני למד על בשרו שבישראל הכל ינהג כמו הישראלים, גם אם מדובר ברשת הרחבה של העולם. הנה, למשל, שלח פלוני חבילה ברשום באמצעות הדואר לפני יותר משבועיים. החבילה בוששה להגיע למחוז חפצה. ובכן, מה עושים?   שמח לגלות פלוני כי האתר המרשים של רשות הדואר מאפשר, כמה קל ונעים, לעקוב אחרי הדואר הרשום. כן, ממש כמו בארצות זרות ומתוקנות שמעבר לים.

הקליד פלוני את מספר הרשום אותו שמר בקפידה (שכן פלוני פולני הוא), וגילה כי בו ביום שבו שלח את החבילה היא אכן התקבלה בסניף הדואר בעירו. יתר על כן, החבילה עשתה את דרכה והתקבלה גם בסניף הדואר בעיר היעד (שאינה מרוחקת יתר על המידה מעיר המקור). וזהו. כלומר, הסטטוס הנוכחי של החבילה, יותר משבועיים לאחר שנשלחה, הוא "מחכה לחלוקה". מחכה למי, למי, למי?   לדוור, לדוור, לדוור (האנושי).

כן, לא יעזרו אלף אתרים ושלל דפים ואינספור טפסים. בסופו של דבר, החבילה שלי מחכה מזה שבועיים לאיש אחד (אולי אישה), עם תיק גדול, שייקח טופס כזה של דואר רשום וישים אותו בתיבת הדואר המיועדת. כמה זה קשה?   כמה זה מסובך?   למה זה צריך לקחת שבועיים?   לדוור (האנושי) הפתרונים. או כפי שאמר גדול הדוורים של זמננו (וזה בכל המובנים), ניומן: "כשאתה שולט בדואר, אתה שולט ב... מידע!".

עדכון של הרגע האחרון:  אך שחררתי קיטור על העניין, וכבר הודיעו לי מהיעד כי החבילה שלי סוף-סוף התקבלה. האח הידד לדואר הישראלי, תחי מדינת ישראל!