שגיא נאור

         ניו אורלינס מוצפת. צילום: אי. אפ. פי.

אני מביט זמן רב בתמונה למעלה. אחר-כך בתמונה למטה. לא, לא מדובר במדינת עולם שלישי בלב אפריקה, לא בצונמי בחופי מזרח אסיה. זה פאקינג אמריקה, מולדת האנשים החופשיים, בית האנשים האמיצים, ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, מעצמת העל היחידה במאה ה-21. מעצמה, עלק.

בניו אורלינס אלפי פליטים עדיין נמצאים באצטדיון ה"סופרדום", מתעמתים עם "המשמר הלאומי", בוזזים את העיר. הנשיא האמריקני, שעסוק רוב הזמן בלתקן ולשפץ את כל המדינות בעולם, קורא לאזרחים לא לקנות דלק, ומזעיק את אבאל'ה כדי לגייס כסף לתיקון הנזק.

"קתרינה" לא היתה הפתעה. בארצות הברית יודעים כבר מאות שנים שעיר כמו ניו אורלינס, הבנויה נמוך יותר ממפלס נהר המיסיסיפי, היא סכנה ברורה ומידית. אבל אף אחד לא מימן מערכות הגנה לעיר, אף אחד לא טרח להחליף את הסכרים והמשאבות, אף אחד לא האמין שהטבע מסוגל להכריע את ארצות הברית הגדולה.

במסיבת העיתונאים שקיימה מושלת לואיזיניה היא הציעה להתפלל. גם שר הבריאות והשירותים החברתיים הציע את הפתרון הקל והאידיוטי הזה. במדינה שבה כמעט חצי מהתושבים מאמינים שאלוהים ברא את האדם, ממשיכים לחכות לנס ובינתיים מפקירים לעזאזל את מי שאין בידו את צלם האלוהים, the ol’ mighty Dollar.

אני מביט בתמונות, ולא יכול שלא לחשוב שאולי הטבע מלמד פה לקח את האומה הגדולה והחזקה בעולם. מוריד אותה על הברכיים, מחזיר אותה לפרופורציות, מכוון מראה גדולה מול הפנים שלה, שתראה את הכיעור ואוזלת היד והטמטום המשיחי הקיצוני שפושה בה.

אדם ותינוק בניו-אורלינס. צילום: רויטרס.

אני מביט בתמונות, ו"Rockin’ In The Free World" של ניל יאנג מתחיל להתנגן לי פתאום בראש. לא יודע למה, אבל זה הדבר היחיד שהצלחתי לחשוב עליו.

יש צבעים ברחובות –

אדום, לבן וכחול

אנשים גוררים את רגליהם

אנשים ישנים בנעליהם

אבל יש שלט אזהרה על הכביש שלפנינו

יש הרבה אנשים שאומרים שהמוות עדיף על חיינו

לא מרגיש כמו השטן, אבל עבורם אני כזה

אז אני מנסה לשכוח בכל דרך שאני מוצא

ממשיך לעשות רוק בעולם החופשי

אני רואה אישה בלילה

עם תינוק ביד

תחת מנורת רחוב ישנה

ליד פח נייד

עכשיו היא שמה את התינוק בצד

והיא הולכת למצוא לה מנה

היא שונאת את החיים

ומה שהם עשו לה

זה ילד אחד נוסף שלא יילך לעולם ללמוד

לא יזכה להתאהב, לא יזכה לקצת כבוד

ממשיך לעשות רוק בעולם החופשי

יש לנו אלף נקודות של אור

עבור ההומלס הזה

יש לנו יד עדינה יותר, נדיבה יותר

על הדק הרובה

יש לנו חנויות כלבו ונייר טואלט שגעון

יש קופסאות קלקר עבור שכבת האוזון

יש אדם מהעם, שאומר שצריך על התקווה לשמור

יש דלק לשרוף, יש כבישים שצריך לעבור

ממשיך לעשות רוק בעולם החופשי