בזמן האחרון ישראבלוג מתמלא פרוייקטים. פרוייקט (הערך חסר ב"מילון ישראבלוג", שהוא פרוייקט ראוי בפני עצמו, אז אני נאלץ להסביר...), למי שלא מבלה חלק מזמנו בקריאת בלוגים, הוא שם-קוד לרעיון העולה במוחו הקודח של בלוגר, לפיו יכתבו מספר בלוגרים (the more, the merrier) פוסט באותו נושא, ואף ירכזו את כל הפוסטים האלה באותו המקום. כך, למשל, "Blog Day 2005" היה סוג של פרוייקט כזה, וגם "עשרה דברים שלא ידעתם עליי" היה סוג של פרוייקט כזה. אני אהבתי במיוחד את "פרוייקט תמונת המחזור של ישרא". אגב, "הפרוייקט של עידן רייכל" לא קשור לעניין.
בקיצור, כפי שאתם יכולים להיווכח, כשיש פרוייקט ראוי, כשאני שומע עליו מבעוד מועד, גם אני נהנה להצטרף להמון ולהשתתף. אי לכך אני פותח בזו רשמית קטגוריה של "פרוייקטים", ובה תוכלו למצוא את כל הרשימות האלה, נרשמות כצאן לטבח.
אלירם הוא יוזם פרוייקט "השיר העברי הכי עצוב בעולם", שמטרתו למנות את השירים הכי עצובים בעברית, "חלקם עצובים בכוונה וחלקם עצובים אפילו בלי לשים לב".
אני לא יודע לגבי "הכי עצוב בעולם", אבל שירים עבריים היא אהבה גדולה שלי, ולכן אין לי אלא להצטרף בחדווה (או בעצב במקרה זה) ולצרף את הפייבוריט שלי, "אדם זקן" – מלים מופלאות של דוד אבידן, לחן של דני ליטני, מתוך האלבום הנהדר "יחס חם" של ליטני.
את "אדם זקן" גיליתי והבנתי לראשונה אחרי שסבא שלי (שאגב, קראו לו אדם) נפטר. כשסבא של שירי, אשתי, נפטר, כמה שנים מאוחר יותר, כבר ראיתי ממש את המלים קורמות עור-וגידים מולי, וכתבתי אותו אז לאמא שלה.
אם יש שיר שראוי לתואר "שיר הכי עצוב בעולם", זהו לבטח השיר הזה. (אגב, למקום השני הייתי בוחר את "אל תשליכני לעת זיקנה" עפ"י תהילים ואביהו מדינה, שלא ממש רחוק ממנו בנושא)
*
אדם זקן -
מה יש לו בחייו?
הוא קם בבוקר, ובוקר בו לא קם.
הוא מדשדש אל המטבח
ושם המים הפושרים יזכירו לו
שבגילו...
אדם זקן,
מה יש לו בבקריו?
הוא קם בבוקר קיץ וכבר סתיו
נמהל בערב בנורות חדרו
ממסעו במסדרון הוא טרם שב
כי שם הוא עוד חשב
מה לעשות עתה ומה לקרוא,
אדם זקן.
אדם זקן,
מה יש לו בגילו?
הוא מנמנם כי הוא פוחד לישון.
עיניו פקוחות למחצה,
מנחשות לפי תנועת הכוכבים,
אם הלחישות רומזות, כי זה לילו האחרון.
אדם זקן,
מה יש לו בערבו?
לא מלך הוא
ויפול לא על חרבו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
