שגיא נאור

איך יודעים שמשהו תפס, אבל באמת תפס, את כולנו חזק והוא עומד להישאר להרבה זמן?  כמו פטריות אחרי הגשם צצים ה"נביאים" וה"מקטרגים" שחושבים ש"זה" לא זה, ש"זה" תיכף עומד להיעלם, ש"זה" רק משבר וזה יעבור.

ואכן די מהר לאחר שהבלוגים סחפו איתם את כל עולם האינטרנט, מיד קמה לה תנועת ה-Blog Bashers, שכל תכליתם להודיע לכל מי שמסביבם שהנה תיכף נעלמים להם הבלוגים כלעומת שבאו, ובכלל אין בבלוגים האלה כל תכלית או ברכה.

קראתי כבר כמה מאמרי דעה מהסוג הזה בשפה האנגלית, והנה פוסט של אבי הציג בפניי את ראשונת הסנוניות בארצנו הקטנטונת: כרמל ויסמן, שמגדירה את עצמה כחוקרת העושה דוקטורט על ישראבלוג (!!!) מפרסמת את הפוסט הבלוג-בֶּאשֶרִי הראשון בשפה העברית. אמרו מעתה: כרמל היא חובטת בלוגים.

הטענות של כרמל הן, כמובן, מהסוג השכיח אצל חובטי בלוגים מצויים. פרט לחידוש שלה (לפחות כך נדמה לי) – הבלוג הוא "פורמט שמרני".  פרטים להלן.

טוענת כרמל כי בעולם שבו כולם כותבים יש חופש מופרז, ולכן אף אחד לא קורא או מקשיב. בעולם כזה היא מנבאת שבסופו של דבר נרוץ כולנו לוויינט ודומיו. יתר על כן, כרמל טוענת שכדי לשבור את "השמרנות" של הבלוגים, צריך לעודד שימוש בכל מיני "כפתורים ועיצובים" שהם "תהליכים טבעיים של התפתחות השפה והסמלים" ולהשתמש בהם במקום מילים. ועד טוענת כרמל שהבלוג יוצר קיטוע מעצם טבעו ומכריח את הכותב להתקדם לינארית, וזוהי רגרסיה מ"מהפכנות אמיתית" כדוגמת "הבלוג-טי-וי של תפוז" שהוא בלתי-רציף. עוד מוסיפה כרמל, כי הבלוג מעודד את המחבר היחיד, למרות שבעצם כל העולם מסביבנו הוא "בעידן של קוד פתוח וויקיפדיה וכאלה", שהרי "כל הרעיון של ה'פרטיות' הוא רעיון בורגני שמרני. ולסיכום, הבלוג מחולק לקטגוריות וקבוצות ומעודד את אלמוניות המחבר.

ברשותכם, וברשות אבי בעיקר, אתייחס לנקודות של כרמל במבחן המציאות (ולא תחת תיאוריות כאלה ואחרות): 

>> "אף אחד לא קורא או מקשיב" - - -  יש לי (כרגע) שני בלוגים שבהם אני כותב. לעומת זאת, אני מנוי על קרוב לכ-30 בלוגים, בשפות שונות, מהם אני לומד המון. אני חושב שזנחתי כמעט לגמרי את הרגל הקריאה בויינטים למיניהם. בכנות, הם משעממים אותי והכותבים שלהם משעממים אותי עוד יותר. בבלוגים טובים יש הרבה יותר דעות, אינפורמציה, המלצות, ביקורות ומה שלא תרצו מאשר בין כתלי "שומרי הסף הישנים" האלה. לטעמי, תרבות הבלוגים מעודדת קריאה, מעודדת הקשבה לאחר, מעודדת תגובה אמיתית, מפרה ואיכפתית (בניגוד לטוקבק המנוכר של הויינטים). לדעתי, נביאי האינטרנט לא יכלו לבקש להם צורת תקשורת טובה יותר.

>> "כפתורים ועיצובים" במקום מלים - - - כתיבת בלוג מפרה ומעודדת כתיבה יפה ואיכותית. קריאת בלוגים איכותיים תורמת להתפתחות השפה והתקדמותה. אצל בלוגרים רבים מופיעים מלים חדשות, תרגומים, המצאות. העברית הבלוגית (ולא ה"פקאצית") היא שפה חיה ובועטת.

>> "הבלוג יוצר קיטוע" - - -  אני, אישית, ממציא קטגוריה כמעט לכל פוסט שני. אני מרפרף בין הקטגוריות, כותב פעם על משהו שקרה היום ופעם על משהו שקרה לפני שנים, פעם זה סיפור ופעם זה תגובה, פעם תמונה ופעם שיר. לקרוא לבלוג שלי לינארי זה להיתפס לפרטים טכניים כמו יום ושעת הפרסום. אם כך, יצירתו של כל אדם היא עניין לינארי, שנע על ציר שבין הלידה והמוות. מהפכנות אמיתית היא לא להיתפס לעניינים שוליים שכאלה.

>> "הבלוג מעודד את המחבר היחיד" - - - הבלוג מעודד את היחיד לתקשר עם הרבים, שקוראים ומגיבים. יתר על כן, תופעה של בלוגים משותפים (כמו אצל "הצופות" או "פזמון חוזר" שאני נמנה על כותביו) תופסת תאוצה בבלוגוספירה. ואגב, קוד פתוח?  ויקיפדיה???  דווקא המושגים הערטילאים האלה לא עומדים במבחן המציאות, ואם עומדים אז באיכות בינונית למדי.

>> "הבלוג מחולק לקטגוריות וקבוצות ומעודד אלמוניות" - - - רבים וטובים שאני מכיר וקורא כותבים בשמם האמיתי. רוב הבלוגרים מוסרים גם את האימייל שלהם בראש הבלוג. אלמוניות היא עניין יחסי בלבד, בטח בעידן האינטרנט. הקטגוריות והקבוצות מבחינתי הם רק אמצעי, לא מטרה. אבל גם כאן יש לי רושם שנתפסנו לעניין טכני ולא מהותי.

לסיכום, "שמרנות" היא לפעמים גם הרצון לחבוט (מלשון חבטה, לא יריב חבוט...) בכל דבר שפופולרי, שתופס תאוצה, שכובש את העולם שמסביב. אני מסכים עם אבי - מעולם לא נראה היה הכלי הזה הקרוי אינטרנט כה מעניין כמו בעידן הבלוגים. מהפכנות אמיתית היא לדעת לרכב על טרנדים שכאלה ולנצל אותם למטרות טובות. טובות יותר מסתם להצביע מרחוק וללכת לכתוב דוקטורט על זה...