שגיא נאור

מאז שיובל נולד, ואשתי היקרה השתלטה על האוטו, גיליתי (מחדש) את העולם המסעיר של המוניות.

לכאורה, אין דבר נוח ונעים מנסיעה במונית. הנהג אוסף אותך ומביא אותך ממקום למקום, בעוד אתה חופשי להתרווח מאחור, לנמנם, לקרוא עיתון או סתם לדבר בטלפון, וכל זאת במחיר שווה לכל נפש (המתגוררת בסביון). אולם כל מי שנסע במונית, בכל מקום בעולם ובמיוחד בישראל, יודע שאין כך הדבר. נכנסת למונית – נכנסת לעולם אחר, בו חיים אנשים מזן אחר: נהגי המוניות.

הגדול מכולם. (קריקטורה של דה-נירו, כמובן, ב"נהג מונית").

הח"מ היה נותן בהם סימנים: נ"ז, א"ש וז"ר:

• נ"ז (נתן זהבי):  נהג מסוג נ"ז הוא נהג עצבני. יותר משהוא עצבני, הוא אוהב לספר כמה הוא עצבני, למה וממתי. יש לו דעה על כל נושא בעולם, בין אם בחדשות ובין אם שמופיע בחלון. הוא נוהג להטיח בנוסע את המשנה הוורבלית שלו ללא הרף, בלי להשאיר מקום לתשובות או שאלות. עם זאת, הנוסע חייב להנהן ולחייך בתגובה לדברים של נהג נ"ז, שכן אם לא זה יטריד אותו ללא הרף עד אשר יתן לו (קצת) תשומת לב. נסיעה עם נהג נ"ז היא חוויה מאלפת, מעלפת ומעוררת השתאות. כל הקלישאות מחווירות מול נהג נ"ז. ראו הוזהרתם!
  משפט מפתח: "כולם במדינה הזו חארות!  אם לא היתה לי המונית הזו, כבר מזמן הייתי נוסע לאוסטרליה".

• א"ש (אריק שרון): נהג מסוג א"ש הוא נהג עסוק. הוא מנהל את המדינה כולה מהמונית שלו. הוא מתקשר לאשתו, צועק על הילדים, מדבר עם מנהל הבנק, עם החברים, מתכנן את החופשה בסופשבוע, קובע למחר צהריים, מארגן את המשמרת הבאה ולא שוכח להזמין אוכל מהמכולת. לנהג מסוג א"ש אין זמן אליך. הוא עסוק בשלו, וברקע – פשוט כי אין לו משהו יותר טוב לעשות עם הידיים – הוא גם לוקח אותך ממקום למקום. לרוב, נהג מסוג א"ש הוא נהג אידיאלי. חוץ מכשאתה רוצה לישון, והוא עסוק בלריב עם אשתו בדיבורית.
  משפט מפתח: "אושר, אם אתה מתחצף עוד פעם לאמא, אני בא הביתה ועושה לך סוף!".

• ז"ר (זאב רוזנשטיין): נהג מסוג ז"ר הוא נהג תחמן. כל מה שמעניין אותו בחיים זה לתחמן את כל מי שמסביבו (כולל אותך, הנוסע). הוא תמיד ינסה לעבוד בלי מונה, ויכעס אם אתה רוצה קבלה. הוא לעולם לא ימתין בפקק, ותמיד יעקוף וייכנס בתחילת התור. הוא ייסע דרך דרכי קיצור שידועות רק לו, ואם אפשר לאסוף נוסע נוסף בדרך אז מה רע?  נהג מסוג ז"ר הוא הנהג שאתה מתעב, עד שאתה לחוץ בזמן וצריך להגיע במהירות בשיא הפקקים למחוז חפצך.
  משפט מפתח: "למה אתה מבקש מונה לפני שאתה שומע כמה אני רוצה?  מה, אבא שלך עובד במס-הכנסה???"

 בזמן האחרון, אגב, אני מתבונן משתאה ביצירתו של ז'אנר חדש של נהגים, בעיקר צעירים, שראוי להקדיש גם לו מקום כאן, נהג מסוג ג"ש:

• ג"ש (גיל שווייד): נהג מסוג ג"ש הוא נהג הייטק. הוא בחור צעיר, שנוהג במונית רק באופן זמני, עד שימצא איך להביא את המכה. בינתיים, הוא משחק סוליטייר בפאלם שלו ברמזור, משתמש בג'י.פי.אס כדי להגיע ממקום למקום בדרך הקצרה ביותר, לא משתמש בקשר אלא במערכת לווינית שמקשרת את המונית שלו לסדרן והוא שומע "שעה קלה על כלכלה" או רשת ב' (כדי להישאר מעודכן, כמובן). נהג מסוג ג"ש הוא חיה מוזרה, אבל אין ספק שכיף לנסוע איתו.
  משפט מפתח: "איפה אתה עובד?   אה, הם מונפקים בנאסד"ק, לא?!   כדאי לקנות???!!!"

מי שנוסע יום-יום במונית יבדיל בקלות בין ארבעת המינים. אך עם זאת, יש להתייחס כאן גם למאפיינים המשותפים לכל נהגי המוניות באשר הם, שגורמים לך לחשוב האם הנהיגה במונית היא שהופכת את הנהגים לכאלה או שמא רק אנשים כאלה הולכים לעבוד במונית:

• נהגי מוניות לא מזיעים. אחרת אי אפשר להסביר איך גם בחום של שלושים מעלות (פלוס) נהג מונית לעולם לא יפעיל את המזגן. דווקא נעים עם חלון פתוח, לא?   (לא!!!)
• נהגי מוניות לא מכירים בקיומם של אגורות. אחרת אי אפשר להסביר איך כל סכום מתעגל לשקל הקרוב ביותר, בין אם למעלה ובין אם למטה.
• נהגי מוניות לא עומדים בזמנים. אחרת אי אפשר להסביר איך חמש דקות אצל הסדרן הופכת לרבע-שעה מתחת לבניין.
• נהגי מוניות לא שומעים טוב. אחרת אי אפשר להסביר איך הרדיו המעצבן הזה, שפתוח בפול ווליום, ובו הסדרן פשוט לא סותם את הפה, לא מעצבן אותם.
• נהגי מוניות לא פוחדים מאף אחד, חוץ מהסדרן. אחרת אי אפשר להסביר איך הם מצפצפים על המשטרה, על מס הכנסה ועליך, אבל הסדרן משבית אותם בשני משפטים ("24, למה אתה לא עונה?   למה אני צריך לקרוא לך פעמיים???) 

פעם, כשיהיה לי מימון, אני אעשה תוכנית ריאליטי על נהגי מוניות. הקונספט פשוט: פתח מצלמה, תתניע ויאללה!  לא צריך תסריט, לא שחקנים ולא בימוי. בילוי במונית זו ההצגה הכי טובה בעיר. מומלץ לכולם לנסות. נכנסת למונית – נכנסת לעולם אחר, בו חיים אנשים מזן אחר: נהגי המוניות.