שגיא נאור

(תקציר הפרקים הקודמים)

במה שיכול להתפרש רק כקריאת תגר מפורשת ואף נסיון לחבלה בכוונה פושעת, דרש ממני גיאחה, הבמאי המטורלל, לשדרג את הריאליטי שבו אני חי, ולתת לציפור הכחולה שלי לפרוש כנפיים. "אתה יכול להוריד, אתה יכול לדבר עם אחרים, אחרים יכולים להוריד ממך, אבל אסור לך לשמוע שום דבר ממה שהציפור מביאה לך", הוא כתב לי כשהוא מחייך את חיוכו הזדוני ממקלדת לעכבר.

ובכן, הציפור עפה כבר מיום חמישי, ומרוב שיעמום (אחרי הכל, אסור לי לשמוע את מה שהיא מביאה) החלטתי להביט במה שהיא הביאה בזמן האחרון. גיליתי שמחכים לי בין כנפיה אלבומים מינואר (!!!) והתביישתי נורא. מהר מאוד הבנתי שאין מקום כאן לבושה, ושזו כנראה הרווייה שכולם מדברים אליה – יותר מדי אלבומים לשמוע, פחות מדי זמן כדי לשמוע אלבומים. ביצה ותרנגולת, כזה.

אני עשיתי לעצמי סדר מזמן בנוגע לאלבומים שאני מוריד – מהציפור הם מגיעים הישר לספרייה הידועה לשמצה New Albums. אני נוהג לשמוע אלבומים מהספרייה הזו מתי שיש לי זמן. לאחר שאני שומע את האלבום מספיק פעמים כדי לחוות עליו דעה, מופעל אלגוריתם סבוך שאת פרטיו אני מנוע מלפרט כאן, המעביר את האלבומים מ-New Albums אל אחת מהתחנות הבאות בהתאם למידת האהבה שלי אליהם: ארכיון האלבומים הענק, שם הם מסודרים לפי ז'אנר, אמן וכו' (זאת, בהנחה, אין לי ממש חשק לשמוע אותם שוב, אבל גם לא בא לי למחוק); אלבומים שאני מתכוון לצרוב יום אחד (אף פעם אני לא מגיע ליום הזה...), תחת הכותרת Complete Albums; ואלבומים שאני חפץ ביקרם, הנחים בספריית My Music.

למען הסדר הטוב, כרגע גודלה של ספריית ה-New Albums שלי היא 4.34 ג'יגה, שזה 4,662,740,519 בייטים של מוסיקה חדשה, שטרם הספקתי לעכל כהלכה. ומה ממתין לי שם, בין כנפי הציפור?   הנה לקט (בלתי-מייצג): The Mess We Made של מאט אליוט (נדמה לי שלפי המלצה של גיאחה, ממתין מינואר); Hidden Vagenda של Kimya Dawson (מור אשם, ממתין מפברואר); לו ריד, ג'ון קייל וניקו בהופעה בפריס מ-1972 (סתם מצאתי ברשת, ממתין מפברואר); מחווה לז'אק ברל (לא זוכר איפה הורדתי את זה, ממתין ממרץ); טוקשואו של אסף ארליך (נורא רוצה לשמוע כבר הרבה זמן, ממתין ממאי); אלניס מוריסט אנפלאגד (ממתין מאוגוסט); רויקסופ החדש (גיאחה עוד פעם, ממתין מספטמבר); ג'אן קונפליקט בהופעה (אתמול סיים לרדת מפרעה).

במלים אחרות, המחשב שלי הולך ומתמלא באלבומים והזמן שלי הולך ומתקצר בשעות האזנה. זהו, אם תרצו, תמצית חייו של האדם התרבותי בעידן הדיגיטלי. אולי היה עדיף להחליף את הריאליטי הזה בריאליטי אחר, שבו אני מפסיק להוריד דברים חדשים ומסיים עד תום עד ה-New Albums שלי. זה היה לוקח שבוע, חודש, שנה, אבל בסוף הייתי מכלה את הספרייה הזו, ויכול שוב להביט לציפור הכחולה שלי בעיניים. טוב, אולי בעונה הבאה.

נ.ב.

בפורמט הקשיח כיכבו בימים האחרונים אצלי "סוף עונת התפוזים" של תמוז (בגלל כל הדיבורים על אלבומים הכי טובים וכו'), "יציאה" של שלום חנוך (כנראה בגלל תמוז), ה-Unplugged של ניל יאנג (תמיד כיף לנסוע איתו בדרכים) וכרגיל "הכבש הששה-עשר" (יובל עוד לא יודע את המלים; אמא שלו כבר שולטת) ו"מאה שירים ראשונים" (חני נחמיאס, חני נחמיאס – תשירי כמו בן-אדם, בחייאת!).