שגיא נאור

בשל נסיבות מזעזעות (פרטים כאן, אם אתם עוד לא יודעים), נמנעת ממני כל גישה למפ3ים ו/או ציפורים כחולות. לפיכך נותרתי עם אוסף הדיסקים שלי, ובלית ברירה גם עם תחנות הרדיו וערוץ 24. וכך, אחרי כמה סופישבוע וחגים נטולי מוסיקה חופשית, אני יכול בפה מלא לעצור ולומר: הגיעו קאברים עד נפש!

"מתופעה נורמלית זה הפך לדבר פשוט נוראי", אומר בנושא י. קוטנר למעריב. "...זה מעיד על פחדנות, על שמרנות ועלה היתקעות במקום. זה פשוט עוצר את המוזיקה, כי...הקאברים הופכים להיות הדבר העיקרי והכי מצליח... זה נובע מזה שבמוזיקה הפופולרית בארץ קנה המידה העיקרי הוא המסחרי".

קוטנר לא מגלה את אמריקה, אבל אם גם איש נכבד וממוסד כמוהו נדרש לסוגייה, סימן שגם אצל אחרים הגיעו קאברים עד נפש. הנה, קחו למשל את "בלי לומר מלה" שהוציאו מתישהו (אני שמעתי את זה רק השבוע) מטרופולין. בשביל מה, עופר מאירי, היית צריך את הקאבר הבינוני הזה לרזומה שלך?  הדיסק מוכר יופי, כולם מתפעלים, אז למה??!!!

בסיכום השנה שלי כתבתי שאל מול הקאבר הנוראי של סינרגיה ל"חום יולי אוגוסט" שלמה ארצי וודאי מתהפך בחדר האמנים בקיסריה ושלום חנוך מוציא נגד סינרגיה צו מניעה. אז כנראה שהיה צריך צו מניעה גורף יותר, שלום. וחבר'ה, זה שלוקחים שיר ומוסיפים לו כמה ביטים אלקטרוניים וגם נותנים לאיזה בחורה לשיר לא הופך את הקטע לקטע טוב או אחר או ראוי, אה?  תשאלו את אמדורסקי.

ואגב אמדורסקי, אני מאוד מקווה שהוא שמע כבר את החידוש המ-ז-ע-ז-ע של "כוכבי השיר שלנו" (שזה נינט ועוד איזה אחד) ל"יקירתי" שלו. אמנם פעם התבטא האספ שהוא כבר לא מסוגל לשיר את השיר הזה, ובכל זאת הייתי דן אותו לשבוע של שמיעה רצופה של הקאבר הנוראי הזה, רק כדי שיבין שזה לא יפה לעשות ככה לשירים של אנשים. מה ששנוא עליך, על תעשה לקאבריך. הבנת את זה, אספ?  (אפרת גוש, לא לחייך. מקווה שביקשת סליחה מעמיר לב ביום כיפור).

בקיצור, אמנים יקרים, אל תקשיבו לנער פוחז כמוני. תקשיבו לאחד עם קילומטרז', אחד כמו קוטנר. קאברים מעידים עליכם שאו שאתם לא מסוגלים לכתוב שירים טובים מספיק וזקוקים לקאבר כדי למכור או שפשוט אתם בתקופה יבשה וזקוקים לרכב על הגב של מישהו כדי להישאר בעניינים. כך או כך, זה לא אומר עליכם טובות. אז בבקשה – בואו נחזור לפרופורציות.

קאבר נחמד פה ושם (רצוי, אגב, מאת אביתר בנאי או שלומי שבן, שיודעים לתת כבוד לחומר שהם מקבלים לידיים), איזה סינגל לכבוד המצעד השנתי או תכנית סיכום באיזה ערוץ – מקובל עליי ביותר. אבל לא יותר מזה. בטח שלא כשהילדודס של צביקה הדר ממשיכים להפציץ אותנו עם גרסאות כיסוי משלהם לכל שיר שרק זז.

ונסיים בתפילה: לשנה הבאה עם מוזיקה קצת יותר מקורית, בבקשה.