שגיא נאור

"...סתיו לא קל עובר עליו... סתיו של הרהורי פרישה, מחשבות אובדניות (במישור הפוליטי, כמובן), של נסיון להבין איך זה קרה לו, איפה שגה (איפה לא), האם נותר לו סיכוי, האם לא נקלע למבוי סתום, חסר תוחלת...  הוא מהרהר בשבועות האחרונים בפרישה. לא מהמירוץ, לא מהכנסת. מהחיים הפוליטיים בכלל..."

אני מודה - הציטוטים לעיל עשו לי את השבת. אינני איש שנהנה לשמוח לאיד, אבל אינני יכול שלא להנות מנפילתו של האיש עליו מדבר בן כספית ב"מוסף השבת" של מעריב (אפשר לקרוא את הטור גם כאן) – בנימין נתניהו, a.k.a ביביהו.

אני יכול להגיד I told you so ולהסתפק בזה. כי באמת אמרתי לאנשים מסויימים, וכתבתי אפילו בפוסט זה או אחר, שביבי בדרך למטה, מעבר לשיא שלו. אבל למען האמת, אני מעדיף לשתוק ולהנות מהרגע. רגע שבו "אנשי סודו האינטימיים" של ביבי ממליצים בפניו ללכת, כי "הם לא רוצים אותך, הם לא ראויים לך". הם, זה כמובן האינידאנים מהמרכז, אלה שביבי היה ה"מלך" שלהם, שאליהם חייך את החיוך השחצני שלהם, שלהם מכר את האידיאולוגיה בגרוש שלו. הם כבר לא רוצים אותו, בעטו בכיסא והטמבל נפל.

"אתה יכול להונות חלק מהאנשים חלק מהזמן", שר בוב מארלי, "אבל אתה לא יכול להונות את כל האנשים כל הזמן". אבל ביביהו, שהמליך את עצמו ועצמו הוא הדבר היחידי שחשוב לו, חשב שהוא יכול. הווינר הגדול, מי שמצטלם הכי טוב בטלוויזיה, שלמד בארה"ב ומדבר אנגלית מצויין, שהיה בסיירת ויש לו חיוך של מליון דולר – הוא עומד לפרוש מובס, מושפל, עם הזנב (ושרה) בין הרגליים. ואם ככה ייזכר ביביהו בהסטוריה, אז המיתולוגיה היוונית שיחקה אותה שוב. היבריס קוראים לזה, ביבי. היבריס.

ביבי מגלה עכשיו שאתה לא יכול לשים ז** על חברי המרכז, ואז ברגע האחרון לזגזג אליהם ולקוות שייתנו לך את אמונם. מגלה שהריחוק וההתנשאות מתפוצצים לך בפנים, כשאתה זקוק לחברים ולאנשי סוד. שהעיתונאים המעריצים שמחים בנפילתך ממש כמו ששמחו בעלייתך. איך כותב בן כספית: "נתניהו הוא אלוף העולם בביצוע מספר השגיאות הגדול ביותר בזמן הקצר ביותר על פני השטח המצומצם ביותר". אם כך, שיילך הביתה. שיעשה את השגיאות האלה על חשבונו האישי.

יותר מדי אנשים חושבים יותר מדי דברים טובים על ביבי. שהוא חכם, שהוא משכיל, שהוא אידיאליסט, שהוא מנהיג. הבעיה היא שברגע האמת הוא נכשל, פעם אחר פעם. בכל מדינה מתוקנת כבר מזמן היו בועטים בישבן הגאוותן שלו בחזרה לאבא, שילמד אותו קצת הסטוריה (וגם ענווה לא תזיק). זה לקח קצת זמן, אבל אפילו במדינת הבננות שלנו נמאס לאינדיאנים מביבי. בכל ממלכה מגיע הרגע שבו הטמבל נופל מהכסא וחוזר לערימת הזבל.

אל תהרהר יותר מדי, ביביהו. לך הביתה.