שגיא נאור

 
"הייתי בדרך לאילת וחזרתי
הלכתי למות
ואיזה שיר החזיר אותי לחיים... "
                                              (בדרך לאילת / ארקדי דוכין)
 
טוב, אז באמת הייתי בדרך לאילת (וגם בחזרה), והייתי (כמעט) לבד (אני ועידו, בשתי מכוניות נפרדות, בעוד נשינו וטפינו 
טסים להם בסבבה...). ואלה שמות הדיסקים שלקחתי אתי לנסיעה (4 שעות הלוך, 4 שעות חזור, כלומר שמונה שעות של 
מוסיקה נטו, בלי הפרעות, בלי נדנודים, רק אני והצלילים...) בסדר הכרונולוגי שהם נכנסו לתוך המערכת:
 
 
1. I often dream of trains של Robyn Hitchcock
 
אני ממש מתבייש לספר שמור הביא לי את האלבום הזה בפעם האחרונה שהוא היה בארץ (מתי לעזאזל זה היה?  ואוו, 
זה היה מ-ז-מ-ן!!!). עם כל האלבומים שאני מקבל לביקורת והאלבומים החדשים שיוצאים וישר תופסים אותי פשוט לא 
הגעתי להקשיב לאלבום הנהדר הזה מ-1984 (!!!), שמשלב יצירות אקוסטיות נהדרות עם קצת פסיכדליה קינקית א-לה 
סיד בארט והרבה הומור ("Uncorrected Personality Traits", שזה "מאפיינים אישיים לא-מתוקנים" בתרגום חופשי, 
הוא אחד הקטעים המצחיקים ביותר ששמעתי, ואני שונא שירים מצחיקים בדרך-כלל... בקרוב התרגום כאן). 
בקיצור, איזה כיף שמור קנה לי את האלבום הזה, ואיזה כיף לגלות אותו עכשיו (כי מוטב עכשיו מלעולם לא. לא?)
 
 
2. פרויקט הגומיה – רוחות של טמטום
 
 הכרתי את רובין היצ'קוק לראשונה דרך ה-tribute שלו לבוב דילן, “Robyn Sings”. אולי בגלל זה, אולי לא, לקחתי אתי 
לדרך (ושמעתי מיד לאחר רובין) את "רוחות של טמטום" של פרוייקט הגומיה, הטריביוט הציוני שלנו לרוברט צימרמן. 
אני חייב להודות שלא התלהבתי מ"רוחות" בשמיעה ראשונה. אבל עם כל שמיעה, האלבום הזה גדל עליי. אני נוטה מאוד 
לחבב אותו כעת, ולשמוע אותו בדרך המתפתלת למצפה רמון עשה לי ממש טוב.
 
 
3. ברי סחרוף - 11א 
 
החלטתי שהגיע הזמן לכתוב ביקורת ל"שרת" על 11א', האלבום הכי אנדר-רייטד לדעתי של השנה שעברה. אז החלטתי 
שלכבוד זה מגיעה לי עוד שמיעה, והכנסתי את 11א לסי.די. בדיוק עם הכניסה למדבר. אח, איזה דיסק. אוי, איזה יופי.  
כבר כתבתי כאן ש"אל נעלמים" הוא אחלה שיר נדודים, אז הוא ועוד עשרה חברים לקחו אותי (הי) דרומה לאילת. היה מצוין.
 
 
4. Anthony and the Johnsons – I am a bird now
 
עוד פעם הוא?  כן!. אני פשוט לא מסוגל להתנתק מאנתוני. אני על כביש הערבה, במהירות ממוצעת של 125 קמ"ש, ואני צורח|
לחלל המכונית "I hope there's someone who'll take care of me" וגם: "for today I am a boy, for today I am a child". 
להיום אני רק עוד חלל שנפל קורבן לאהבה הגדולה של אנתוני. ואני חושב: איזה מאסטרפיס האלבום הזה, איזה כיף לשמוע אותו 
ככה בכביש הפתוח, איזה מניאק הגיאחה הזה שסיפר לי על הקאבר ל"fistful of love" שהציפור כבר בטח הביאה לפתח הארד-דיסקי 
ואני לא יכול לשמוע, ואיזה קטע - כבר הגעתי לאילת.
 
5. Riot on an Empty Street שלKings of Convenience   ç שלום גד והיהלומים – אהבה
 
נכנסתי  לאילת ושמתי במערכת את האחרון של ה"קינגס". אלא שהתברר שלא קינגס ולא יער, דווקא האהבה של שלום גד 
התחבאה בתוך הפלסטיק של המלכים. אבל כל עכבה לטובה - נהניתי לי לפזם עד שדה התעופה, עד שאשתי והילד יצאו מהשדה,
 עד המלון, עם שלום את "מי יבוא להציל אותך" ו"השבועה". בקיצור, יצאתי לחפש מלוכה ומצאתי אהבה.
 
- סוף צד א'. כמאמר יהונתן גפן ב"הכבש הששה-עשר": "עכשיו לקום בבקשה ולהפוך לצד שני..." -
 
 
6. אחרית הימים
 
פתחתי את הנסיעה חזרה הביתה עם אחרית הימים. שבת בצהריים, השמש מנומנמת, גברת פוקס היקרה אוכלת עוגיות 
ומפהקת לתקרה, אני שותה קפה ברד ומפצח גרעינים כדי לא להירדם. התופים של זהר לוי עוזרים לי מאוד, קלפטר מנסר 
את השממה, ואיזה יופי אלי מגן שר, ומירי אלוני. אפוקליפסה עכשיו, אפוקליפסה בסתיו, יש לי יום הולדת ביטבתה.
 
 
7. איתן אולמן – מקדונלד מצדה
 
אני צריך לכתוב ביקורת על האלבום הזה ל-YNET והספקתי לשמוע אותו רק איזה שלוש-ארבע פעמים, אז גם את 
מק-מצדה העמסתי ביציאה מהבית, והוא דווקא השתלב טוב עם הנופים של המדבר. אולמן עושה בלוז ציוני לא רע בכלל, 
כשהוא לא עסוק בלנסות ולהיות פישי הגדול. אבנר שטראוס על ההפקה, נגנים נהדרים מאחורה, והופה... דיסק לא רע בכלל. 
הביקורת בקרוב.
 
 
8. artifakts[bc] של plastikman
 
עוד ביקורת שאני עובד עליה, ל"שרת", היא של האלבום השלישי בטריולוגיה של איש הפלסטיk, artifacts. זהו בעצם אוסף
 של שאריות, שהיו חלק מאלבום שאף פעם לא יצא לאור, ואם לאיש כמו ריצ'י הוטין יש שאריות כאלה משובחות, לא פלא 
שהוא אגדה עוד בחייו. היה לי את האלבום הנהדר הזה בדיסק, מישהו (גררררר...) לקח אותו ולא החזיר, והחבר'ה הטובים 
מדג'נגוס החזירו לי אותו, חצי משומש וחצי בחינם. אין כמו נסיעה במהירות של 140 קמ"ש עם פסיכדליה טכנואידית באוזניים...
 
 
9. work 1989-2002 של orbital
 
 האלקטרוניקה לא דעכה, רק הפכה איטית יותר וקצת יותר מלודית, עם ה"עבודות" של האחים הארטנול מאורביטל. 
אוסף היצירות שלהן, רובן סינגלים ורמיקסים שלא ראו אור באלבום הרגילים שלהם, מעניין מאוד ומכיל הרבה רגעים יפים 
(חביבים עליי ביותר Chime, Illuminate, Halcyon, Impact ובמיוחד The Box).
 
 
10. closing time של tom waits
 
לא תיכננתי, אבל סגרתי את המסע שלי עם closing time של טום וייטס, המעושן והמדיף ריחות אלכוהול עזים. לצלילי 
הפסנתר שלו נכנסתי לתל-אביב, אספתי את אשתי ובתי הקטן ושמתי פעמיי אל הבית. קריאה אחרונה לאלכוהול, ריקוד אחרון 
לצלילי הגרון הניחר של וייטס, וזהו. סוף. לעת עתה.
 
- סוף צד ב' / סוף היצירה -
 
 
 
נ.ב. פרק סיום חגיגי של "הימים הנוראים", הריאלטי הראשון בבלוג הזה, ישודר - אני ממש מקווה - ב-1.11.