שגיא נאור

גוגל הכריזה לאחרונה על גוגל מובייל, שזה למעשה ממשק להתחבר לג'ימייל, מערכת הדואר האלקטרוני המשובח של גוגל, מהטלפון הסלולרי. במלים אחרות, לקחו את העיצוב של הג'ימייל, והתאימו אותו למסך וליכולות של הסלולרי.

השבוע ניסיתי להתחבר, ברגע של שעמום (ישיבות, ישיבות) מהסלולרי שלי (נוקיה 6100) לגוגל מובייל, וקיבלתי את ההודעה הבאה: "It seems like your phone doesn't support Gmail".

אתם מבינים?   הטלפון שלך (שהוכרז עליו נדמה לי לפני שנתיים ומשהו) לא תומך ג'ימייל. ולא, חס וחלילה, המערכת שלנו עוד לא הותאמה לטלפון שלך, ואנחנו מצטערים.

לא, כיאה לענק בהתהוות, גוגל חושבת כמו ענק. זה טוב לרוב, זה רע לפעמים (במיוחד לנו, הקטנים), אבל זה (כנראה) המתכון להיות ענק יום אחד.

ë

נכנסתי השבוע לאתר הביטוח הלאומי כדי לשלם דמי ביטוח לאומי לעוזרת ולמטפלת.

אתר הביטוח הלאומי  הוא עוד צעד של הביטוח הלאומי להתייעל ולהתיידד עם קהל הצרכנים (שזה אנחנו). דווקא בגלל זה מאוד שיעשע אותי לראות איזו מילה צריך להקליד לזיהוי בכניסה למערכת:

לעג לרש?   אני מקווה שלא. סתם מקריות, חשבתי לעצמי. אבל כשסיימתי את מילוי הפרטים וניסיתי לשלם, שוב התבקשתי להקליד מילה ושוב זה היה לא נעים:

בקיצור, אני לא יודע מי אחראי על האתר של הבט"ל (שמתם לב לשורש, אגב, של הקיצור בו משתמש הביטוח הלאומי?), אבל רציתי להגיד לו להרגיע – הבנו את הרמזים שלך, חבר. אתה בדיוק איך שאתה חושב.

ë

ולסיום רציתי לשתף אתכם בפנינה אמיתית - - -  זה ידוע שאתרי התוכן הישראליים מחווירים לעומת גאונותם הבלתי-מתפשרת של הטוקבקיסטים (ע"ע) הישראליים,  שממהרים להגיב ומלאים רעיונות כפרי עץ הדעת.

ובכן, השבוע עיינתי לי בכתבה ב-YNET, אחד מאתרי הטוקבק המשעשעים ביותר, וקראתי אודות המטיילים מצ'ילה שאותרו לרווחת כולנו. עיינתי בשתיים-שלוש תגובות משעשעות, ואז נתקלו עיניי בתגובה היסטרית, שראוי להביא כאן ולצטט (והרבה!):

חוץ מזה שזה מצחיק בפני עצמו, זה מאוד הזכיר לי את הבדיחה על אותו בחור שהצטרף למועדון של מספרי בדיחות, שהיו נפגשים כל שבוע ומספרים בדיחות אחד לשני.

הוא יושב בצד, ומביט בדינמיקה: עולה אחד, אומר "33" וכולם צוחקים. עולה שני, אומר "45" וכולם נקרעים מצחוק. עולה שלישי, אומר "132" וכולם עם דמעות.

שואל הבחור את הבחור שלימינו: "תגיד, מה זה הקטע הזה עם המספרים?". הבחור שלימינו עונה לו: "אנחנו כבר מכירים את כל הבדיחות של כולם, אז החלטנו שפשוט ניתן להם מספרים וככה לא נצטרך לבזבז זמן".

הבחור מהנהן בראשו, ואז מחליט שגם הוא יכול. הוא קם ואומר "47". שקט משתורר במקום. ואז בחור מהקהל מסנן לעברו: "יה דפוק, לא מספרים את זה ככה...".

* קשה לתרגם ממש את המשפט הנפלא הזה, אבל זה משהו כמו "אתה איך שאתה חושב".