שגיא נאור

בצירוף מקרים מעניין גם אם אקראי לחלוטין, הגיש אתמול עמרי שרון את מכתב התפטרותו מהכנסת בשל הרשעתו בפלילים ממש באותה שעה כמעט שבה נידון מאיר עמאר, בנו של הרב הראשי לישראל, ל-32 חודשי מאסר על חטיפה והתעללות בקטין.

המשותף?   בשני המקרים מדובר בבנים די לא-יוצלחים, שלא היו מגיעים לכלום לולא אביהם המפורסם ורב-הקשרים.  עוד משותף?   בשני המקרים מדובר בפשעים שביצעו האבות, גם אם בית-המשפט לא הצליח להוכיח את זה (בעיקר בגלל שהבנים לקחו עליהם את האשמה בצורה ראויה להערכה ולמאסר-על-עדות-שקר).   עוד משותף, אפילו?    בשני המקרים הטענה של האבות היתה זהה -  לא ידענו, לא ראינו, לא שמענו.  

דבר אחד, כנראה, כן יודעים אדון אריק שרון וכבוד הרב שלמה עמאר – לגדל ילדים. בנים כאלה, שהלכו/ילכו לכלא בשל עבירות שנצטוו לעשות על-ידי הוריהם, הם ללא ספק חלומו של כל הורה טוב.

אגב, מה ההבדל, בכל זאת, אתם שואלים בין שני הבנים הטובים האלה?