שגיא נאור

אני עובד בקומה השמינית בבניין משרדים מפואר למדי (הייטק או לא הייטק). כמקובל במקומותינו (מזה שנתיים או משהו כזה) אסור לעשן בבניין, בין אם בחדרים ובין אם בחדרי המדרגות או השטחים הציבוריים.

המיעוט המעשן נאלץ לכתת את רגליו או לקומת הגג או לקומת הקרקע (מחוץ ללובי), מה שמצריך מאמץ לא קטן (וקשה לי לומר שאני מרחם עליהם). בימות החורף הקרים, דוגמת היום, המשימה נעשית קשה שבעתיים.

כשאני מזדמן ללובי (בעיקר כשאני מגיע בבוקר), אני תמיד מתפלא – במיוחד ביום גשום וקר כמו היום – על עובדה שאיום אפשרי של דלקת ריאות לא מרתיע את המעשנים. מצד שני, גם איום אפשרי תמידי של סרטן ריאות לא מרתיע אותם. מצד שלישי, אולי הם בונים על זה ששני האיומים הללו יבטלו זה את זה, והמעשנים יחיו עד מאה ועשרים קופסאות ליום לנצח-נצחים.

אפילו אם זה יקרה, עדיין מדובר ברוח וגשם וסרחון. חוויה לא סימפטית במיוחד בבוקר חורפי של פברואר.