שגיא נאור

לפני שנה בערך, כששגעון הברייט (אייז, לא ישראל) שטף את העולם כולו וגם את ארצנו הקטנטונת, אני נשארתי די אדיש. כמובן שסילסקתי את שני האלבומים המדוברים ("I’m Wide Awake, It’s Morning" ו- "Digital Ash In A Digital Urn"), שמעתי כמה פעמים ולא ממש התרגשתי. אבל IWAIM פשוט גדל עליי. כמובן שהסופרלטיבים שזרמו כמו יין, ההשוואות לדילן שהמשיכו לקפצו מכל פינה, ורשימה נהדרת של debaser ב"שרת", כולל

התגובה הנרגשת של גיאחה, יקיר הבלוג (ציטוט נבחר: "הכתיבה משובחת, אמיתית וכנה, רגישה מספיק כדי לא להיות קיטשיות ומודעת מספיק כדי לפרום תפרים... זה האלבום המושלם הראשון שלי בשנה זו..."), רק הוסיפו שמן למדורה שהחלה ניצתת בלבי. החלטתי שבהזדמנות הראשונה ארכוש את האלבום, מעשה שאני נוטה לעשות לאלבומים שאני באמת אוהב.

וההזדמנות הזו הגיעה ב-megastore של Virgin ב-Union Square בשבוע שעבר. IWAIM ב-9.99$ היה פשוט מבצע שלא יכולתי לעבור עליו לסדר היום, וכך – ביומי השני על אדמת ארצות-הברית – הברייט היה שלי. את שארית המסע שלי באמריקה עשיתי עם IWAIM באזוניים, ויש לי הרושם שזה המקום האידיאלי להקשיב לו. נשביתי סופית בקסמו של הברייט, ובקסמו המחופף, הזרוק והכן של האלבום הזה. כמו debaser לפני שנה, גם אני מרגיש פתאום שבא לי שכולם ידעו כמה גדול האלבום הזה. כמו גיאחה, גם אני באמת אוהב הכל באלבום הזה, וזה לא קורה כל יום.

השיר שעשה לי את זה במיוחד, השיר שהתחבר לי בדיוק למסע הזה, השיר שהיה לי מעין המנון בשבוע ששהיתי בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות הוא Road To Joy, השיר שחותם אותו ושממנו לקוח שם האלבום. Road To Joy - משחק מלים מתוחכם על “Ode To Joy”, מהקטעים הקלאסיים היודעים ביותר של לודוויג ואן בטהובן (למדקדקים, מדובר בחלק הרביעי והאחרון של הסימפוניה התשיעית), שהלחן של ברייט אייז משחק איתו/מרפרר אליו לאורך כל השיר – הוא פשוט פיסה נפלאה של הומור, ציניות וכנות, עם לחן שובה-לב ומשובב-לב וטקסט פשוט נפלא שלוקח אותך על כנפיו בדרך לאושר - - -

השמש עלתה ללא כל מסקנות

הפרחים עודם ישנים במיטות

בית הקברות העירוני רוחש מרוגש

אני ער לגמרי, זה בוקר חדש

יש לי את הסמים שלי, יש לי את האישה שלי

הם מרחיקים ממני את הבדידות שלי

להורים שלי יש המון אמונה

אבל הם ישנים בבתים נפרדים כבר שנה

קראתי את ספירת הגופות בעיתון

ועכשיו היא מרוחה לי על כל הפנים

אף אחד לא מתכנן לישון בפינת הרחוב

אבל זה המקום הכי נוח לפעמים

אז עכשיו אני שותה, נושם, כותב, שר.

אני תמיד כמו שעון, בדיוק בזמן.

המוח שלי מתרוצץ מלא בכל הערגות שלי

אבל לא מסוגל להתמודד עם מה שיש לי עכשיו וכאן.

אז אני מקווה שאני לא נשמע יותר מדי כפוי טובה

מה כבר ההסטוריה לאדם בן-זמננו נתנה?

טלפון לדבר בו עם זרים,

מכונת יריה ועדשה של מצלמה.

אז כשאתה מתבקש ללחום במלחמה על שום דבר

הכי טוב זה לחבור לצד שהולך לנצח

ואף אחד לא בטוח איך כל זה התחיל בצד שלנו ובשלהם

אבל אנחנו הולכים לגורם להם כוס-אמק לדעת בדיוק איך כל זה הולך להסתיים

יכולתי להיות זמר מפורסם

אם היה לי קול של מישהו אחר לפעמים

אבל כשלון חרוץ תמיד נשמע יותר מוצלח

אז בואו ונדפוק את זה, חברים.  

בואו נעשה קצת רעש לשכנים!!!

השמש עלתה ללא כל מסקנות

הפרחים עודם ישנים במיטות

בית הקברות העירוני רוחש מרוגש

אני ער לגמרי, זה בוקר חדש

(Road To Joy)