שגיא נאור

דקה דומייה לעלים,
שנשרו באמצע הסתיו
ודקה דומייה למילים,
שאמרנו כאילו לשוא.
דקה דומייה לפרחים,
שנפלו מבלי שנרגיש
ודקה דומייה לציפור,
שרצתה לחצות את הכביש.

דקה דומייה לאישה,
שהיתה אצלי בחלום.
דקה דומייה לפגישה -
שלא התקיימה עד היום.
דקה דומייה - ושקטה -
לשירים באופן כללי,
ולכל אהבה שהיתה
יכולה להיות גם שלי.

לזכר צבעים שגוועו
ביחד איתי ושנותי,
לזכר הלילה ההוא,
שמאז נעלמו עקבותי.
דקה דומייה לאביב,
שחלף כאן מבלי לעצור,
ודקה דומייה לכל מי,
שהלך ושכח אז לחזור.

ולזכר כל מי שזוכר
כמה פעם היית לצידי,
לזכר הלילה הזה,
שרואה אותי כאן לבדי.
המון דקות דומייה
לכל מה שחלף וכואב
הקשיבו כאן לצפירה
שיש לי בתוך הלב.