שגיא נאור

הסרט החדש של רוברטו בניני (וזה סרט של רוברטו בניני, כי בניני – כמו בניני – הוא גם הבמאי, גם המפיק , גם התסריטאי וכמובן גם השחקן הראשי...), "הנמר והשלג", הוא ללא ספק הקומדיה הכי עצובה שראיתי בשנים האחרונות (כן, אפילו יותר מ"החיים יפים" של בניני עצמו) או אם תרצו המלודרמה הכי מצחיקה שראיתי בשנים האחרונות. במלים אחרות, סרט שמביא אתכם לדמעות ורגע אחרי זה מפיל אתכם מצחוק, לפעמים אגב שניהם באותו הזמן ממש.

בניני משכלל עד (כמעט) שלמות את ה"קומדיה ד-לה איטליאנה" ב"הנמר והשלג" ומציג את הסרט הטוב ביותר שלו עד היום, הטוב ביותר שראיתי זה זמן רב בקולנוע וטוב מאוד בכל קנה מידה קולנועי. "הנמר והשלג" מצליח לשלב קומדיה שחורה על האיוולות שבמלחמה (מלחמת עיראק השנייה, אם תהיתם...  רובו ככולו של הסרט מתרחש בבגדד) שקצת מזכירה את "החיים יפים" עם סיפור אהבה קיטשי וכמעט דמיוני עם סיפור של מסירות אין-קץ שקצת מזכיר את "דבר אליה" של אלמודובר ומכניס פנימה אפילו די הרבה שירה ותיאוריות ארס-פואטיות (הדמות שמשחק בניני היא של משורר, ששמו אטיליו בהומאז' למשורר אטיליו ברטולוצ'י, האבא של)

כל זאת בסגנון הילדותי, הציורי, הפיזי והמרגש של בניני, וכדי לקנח הוא משלב בסרט גם חבר טוב, אחד טום וייטס, כדי שיספק לו (מיד עם פתיחת הסרט, אגב) שיר נפלא לפסקול ("You Can Never Hold Back Spring"  אגב, בזאת אני פונה לקוראיי ומצהיר - מי שמשיג ליאת השיר, מקבל אות כבוד של הבלוג...) שילווה אותו לכל אורכו. עוד בקאסט גם אשתו בחיים, ניקולטה בראצ'י וז'אן רינו (כן, ההוא מ"ליאון").

ראיתי את הסרט השבוע בטרום-בכורה בקולנוע "לב". בשבילכם אני מקווה שהסרט יזכה לתפוצה ראוייה וגם יגיע למסכים במהרה בימינו (מנסיוני עם סרטים נפלאים כאלה – הוא יוקרן רק ב"לב" ורק עוד שנה... L). בתור מי שכבר המון זמן לא מוצא סרטים ראויים בקולנוע, בטח שלא בין אלה הנעשים בהוליווד, "הנמר והשלג" לא רק שגרם לי עונג, הן רוחני והן אינטלקטואלי, אלא גם החזיר לי את חדוות הצפייה בקולנוע, את האהבה הבוערת למדיום הזה ואת ההנאה הגדולה מאפוס שכזה (שלא לדבר על המסרים הנפלאים שבניני מחביא בין השורות).