"לונדון, יום ראשון בבוקר, מתעורר מחלום.
מזיז את הוילון הצידה, זה אור ראשון.
את מתעוררת גם והמבט בעינייך אומר:
חזור כבר לזרועותיי מהר..."
לפני כמה שנים ניגש אליי חבר לעבודה ופתח את השיחה באחד ממשפטי הפתיחה האהובים עליי ביותר: "אתה מבין במוזיקה". "אתה מבין במוזיקה", הוא אמר לי, "אז אולי יש לך את 'לונדון' של החשמליות?". השאלה שלו נשלחה מייד אל מנוע ה-google הפרטי שלי, שמיד החל לסרוק את המוח המלא באינספור פרטי טריוויה מוזיקליים ומלים של שירים (וריק משמות של ידידים ופרצופים, תאמר אשתי) אחרי "לונדון" ו"החשמליות".
קפצו לראש כל מיני פרטים, שאת מהימנותם לא ידעתי להעריך: קשר כלשהו לפוליאנה פראנק, בועז כהן (כן, ההוא שכותב בפורום, ואני מאוד אוהב את כתיבתו הן שם והן בבלוג שלו, ובזה אני מסכם את עניין הגילוי הנאות), "אותה תראה" שהוא שיר שאני אוהב מאוד בעיקר בגלל המלים הנפלאות ("אותה תראה בצבעים של ערב / עיר מלאה אנשים..."), ובעיקר שפעם האלבום הזה עבר לי מתחת לידיים ונעלם לי איכשהוא.
אם אתם רוצים לדעת איך הסתיים כל העניין הזה עם "החשמליות" ולמה בעצם אני מספר את כל הסיפור הזה (רמז: הוצאה מחודשת של האלבום), אתם מוזמנים לקרוא סוג-של-ביקורת (אולי ביקור מחודש) שפרסמתי היום בפורום "מוסיקה ישראלית" של YNET.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
