שגיא נאור

מחאת הביבניקים

זעקת המילאומיניקים דועכת. מה שהתחיל ברעש גדול דועך אט-אט בקול חולשה, במיוחד לאחר שאולמרט הואיל לבסוף למנות ועדת חקירה שהיא כמעט-ממלכתית. לי, אישית, היה נראה כאילו מישהו מנסה בכוח להצית את "אש" המרד, וביום שישי קיבלתי תשובה לתהיות שלי. "הארץ" דיווח כי מאחורי הקמפיין של המילואמיניקים עומד משרד יחסי ציבור מקצועי (בעל השם הפרובוקטיבי "ספין"), שמאחוריו קמפיין כושל נגד ההתנגדות וקמפיין מוצלח של מפלגת הגימלאים.

תשאלו את עצמכם איך למילואימניקים יש כסף לממן משרד יחסי ציבור יקר שכזה?!   אין להם. כאן נכנסים לתמונה "אנשי היי-טק" ו"חב"דניקים", שלכאורה אינם מזוהים פוליטית, אבל המשותף לכולם הוא תמיכתם ב...ביביהו, כמובן. במלים אחרות, מחאת המילואימניקים עושה ספין משלה, והופכת אט-אט להיות מחאה להחזרת ביבי לשלטון, מחאת הביבניקים.

האם המילואימניקים שהקיזו דם, יזע ודמעות בלבנון מעוניינים להמליך עליהם את ביביהו?!   האם מישהו שאל אותם, לפני שניצל את כאבם הספונטני לטובת קמפיין מסודר וכל-כך מזוהה פוליטית???

כנראה שלא, ולכן מוטב לה, למחאת המילואימניקים, שתדעך. Better the devil you know, אומרים. Better than the Bibi we know, אני אומר.

יו"ר ההסתדרות הבא

אני מכיר הרבה אנשים ש"הסתדרות" עבורם זו מילה גסה, במיוחד מאז שחיים רמון ועמיר פרץ הפכו אותה לידועה לשמצה. לכל אלה אני מציע לעיין בידיעה המתפרסמת היום ב-YNET, וזאת במקרה שלא שמעו חדשות במהלך השבוע האחרון. שכרם של עובדי הרשויות המקומיות שלא שולם מזה חודשים רבים ישולם עד יום חמישי השבוע, ותוך שבועיים יוסדר גם נושא ההפרשות לפנסיה ולגמל שלא הופרשו מזה כמה שנים. "נושא השכר המולן", כותבים שם, "הוסדר רק לאחר שיו"ר ההסתדרות איים להשבית את המשק ביום שלישי הקרוב".

כן, זה לא נעים להגיד, זה לא פוליטלי קורקט, זה גם לא קפיטליסטי במיוחד, אבל עופר עיני, יו"ר ההסתדרות, הצליח להביא צדק ורווחה במקום שכולם נכשלו. הוא הצליח להוריד את הממשלה לרצפה ולכפות עליה לעשות את המעשה הנכון, הצודק. אם כך, צריך לשאול, מה כל-כך רע בהסתדרות?!   מה כל-כך רע בעובדה שעובדים מסוגלים להתארגן ולכפות על המדינה לעשות את שהבטיחה, את שהיא צריכה?

נכון, בשנים האחרונות ההסתדרות ניצלה את כוחה, כמו גם וועדי העובדים הגדולים, לעשות לביתה (כמו שמנסים עכשיו עובדי חברת החשמל לעשות), ובכל-זאת מוטב לסבול סטיות כאלה ואחרות ולשמור על כוחה הגדול אל מול השלטון הסמי-דיקטטורי של ממשלות ישראל והיחס הדרקוני שלהן לאזרח הקטן. יתרה מזאת, אולי הגיע הזמן לנצל את כוחה של ההסתדרות גם לנושאים אחרים...  שביתה במשק אם לא יועבר יותר כסף לחינוך, שביתה כללית אם לא ייעשה בדק-בית אמיתי בצבא, שביתה אם שרים מושחתים לא יפנו את מקומם, שביתה, שביתה, שביתה.

מישהו מעוניין להציע אותי בתור יו"ר ההסתדרות הבא?!

מערכת החינוך-לא-חינוך

בעקבות מה שכתבתי על מספר שעות הלימוד ההולכות ונעלמות של ילדינו במערכת החי(נ)וך, אני חייב להביא כאן ציטוט מתוך "אליס בארץ הפלאות", שחזרתי לקרוא שוב (הפעם באנגלית ובגרסה המבוארת, שהיא כמו פירוש רש"י לספרי "אליס"), העוסק בשיעורים, lessons באנגלית, מתוך פרק נפלא, The Mock Turtle's Story (בעברית: סיפורו של הצב-לא-צב), העוסק רובו ככולו בלמידה ובשיעורים (מתנצל מראש על האנגלית, אבל פשוט אי-אפשר לתרגם את זה...):

'And how many hours a day did you do lessons?' said Alice, in a hurry to change the subject. `Ten hours the first day,' said the Mock Turtle: `nine the next, and so on.' `What a curious plan!' exclaimed Alice. `That's the reason they're called lessons,' the Gryphon remarked: `because they lessen from day to day.'

This was quite a new idea to Alice, and she thought it over a little before she made her next remark. `Then the eleventh day must have been a holiday?' `Of course it was,' said the Mock Turtle. `And how did you manage on the twelfth?' Alice went on eagerly. `That's enough about lessons,' the Gryphon interrupted in a very decided tone: `tell her something about the games now.'

אגב, למי שמתפלא על הפרץ החשבוני שבוקע מהפסקאות לעיל (שהרי אם השיעורים הופכים קצרים מיום ליום, ויש עשר שעות ביום הראשון, תשע ביום השני וכך הלאה, אכן צודקת אליס, וביום האחד-עשר לא יתקיימו לימודים כלל כך שחייבת להיות חופשה, ועוד יותר מעניין מה יקרה ביום השנים-עשר...), סימן שעוד לא גילה את העולם המופלא של "אליס", המלא בחידות, סוגיות פילוסופיות ומתמטיות שונות ומשונות (אחרי הכל, צ'ארלס דודג'סון, הלא הוא לואיס קרול, היה בעיקר מתמטיקאי ולוגיקן), שמרביתן מפורשות, מבוארות ומורחבות בגרסה המבוארת.