שגיא נאור

החיוך שלך מרוח על כל העיר

כמו הבטחה גדולה

ויש לך עדת מעריצים

שרים איתך במקהלה

מה יש לומר

כל הכרטיסים נמכרו מראש

מה יש לומר

אל תתן לזה לעלות לך לראש

גאון. תותח. פנומן. הבחור (או הבחורה) שיושב במערכת של "אנשי השנה", הטקס המגוחך והמופרך של "קשת", שהציע למארגנים את "ככלות הקול והתמונה" של רוטבליט (לחן של יזהר אשדות, הביצוע המקורי של דני בסן) כ"שיר הנושא" של התחרות הוא המועמד המוביל שלי לפרס ישראל.

אני, כידוע לכם בוודאי, נמנע מלצפות בטלוויזיה בכלל בזמן האחרון, ובערוץ 2 בפרט, ובכלל מזדהה מאוד עם השרמוטה הפוריטנית של שלומי שבן (עיוור לחיצוניות, בז לטקסים...), כך שרק הבוקר, ב"תוכנית הבוקר" של טל ואביעד נחשפתי לגרסה המיוחדת שהקליטו "אנשי השנה במוסיקה הישראלית" – קרן פלס, עידן יניב, בית הבובות, הראל סקעת ונינט טייב.

זה נראה כמו קלף בטוח

אתה דוהר, אתה על גב הסוס

פותחים לך דלתות כולם

ומדברים בנימוס

אתה יושב ומצטלם

ממש כמו סמל הצלחה

אתה חושב שהעולם כולו

מונח כבר בכיסך

לא אלאה אתכם במשפטים כמו "איש מהרשימה הזו לא מופיע אצלי ברשימה של 'סיכום השנה' שתתפרסם בראש השנה (אלא אם כן מחשיבים את הצדדים השליליים של הרשימה)" או "האם 'בית הבובות' הוא לא כותרת טובה יותר לרשימה הזו מאשר 'אנשי השנה'". לא. אני באמת ובתמים מתרשם ומעריך את הבחירה הגאונית של "קשת" לתת לחבורה הזו לשיר שיר כה ביקורתי, כה מחאתי, כה נכון לעכשיו.

נורא מעניין אותי אם מתחת לפוני-ברנדה-וולש נינט חייכה לעצמה עוד חיוך מזוייף כששרה: "אתה חי כמו בסרט / אתה כוכב עליון בהפקת חלום / תזהר שלא ידליקו אור / ותתעורר פתאום / ואז תראה מלמעלה עד למטה / יש אותו מרחק / ואז תלמד / מי יהיה האחרון אשר יצחק", או שמא היא הבינה את האירוניה. ומה חשבו על זה האחרים...

נורא מעניין אותי אם מי מהנבחרים חשב מה יקרה יום אחרי, ככלות הקול והתמונה, כשמישהו ישאל (בלי כוונה, כמובן), אם משהו מכל ה"רפרטואר" המפואר הזה עשה משהו אי-פעם למישהו. וכשמישהו מהם יביט בפסל "איש השנה" שלו, שתלוי מעל אסלת השירותים, האם הוא יהרהר במלים של רוטבליט, שנכתבו לפני כל-כך הרבה שנים, הרבה לפני הערוצים המסחריים וערוץ 24 ותרבות הטלנובלות, ומעולם לא היו כה רלבנטיות:

כי אחרי ככלות הקול והתמונה

מישהו יכול לשאול בלי כוונה

מתי בפעם האחרונה

עשית משהו בשביל מישהו...

נ.ב. לחברי המערכת של שאר הטקסים, הפרסים ושאר עונשים שנרקמים עכשיו לקראת סוף השנה העברית אני רק יכול להמליץ – כשיר נושא לא פחות גאוני לסוג כזה של תחרויות מטופשות – על "קשה לי" של הג'ירפות (מתוך "גג" הנהדר). ואלה המלים (הרלבנטיות):

"אין לך תוכן, יש לך צורה

 אין לך תוכן, יש לך צורה

אסתטיקה טהורה

 והיא אמרה שיהיה בסדר

היא טעתה תה תה

בגדול..."