הרבה נכתב כבר בכל מקום וגם על ידי כותב שורות אלה על הדרך שבה חברות התקליטים נלחמות ב"אינטרנט" ובקהל מבלי לנסות להבין את הצרכים תחילה ולנצל אותם לטובת כולם לאחר-מכן. די להביט באתרים המוזנחים של חברות התקליטים הממוסדות כדי לראות שמשם לא תבוא כל נחמה. דווקא אמנים בודדים, שמצליחים להתחבר לקהל שלהם דרך הפלטפורמות שהאינטרנט מציע, אמנים כמו אהוד בנאי, דן תורן, שרון הולצמן ואחרים, כמו גם לייבלים שמנוהלים על-ידי האנשים הנכונים, כמו הבייסמנט, מצליחים לרתום את הפלטפורמה המדהימה של האינטרנט לרווחת האמנים, הקהל והמוסיקה בכלל.
ואת כל הזה אני כותב כי גיא חג'ג' ובנימין "מורפלקסיס" אסתרליס, שאני מאוד אוהב (גיאחה) ומכבד (מורפלקסיס), ושתרמו תרומה חשובה למוסיקה הישראלית, אם באתר "השרת העיוור" על אלבומי ה"פולארויד" שלו ואם בלייבל "בית המוסיקה", חובקים לייבל חדש בישראל, היס רקורדס שמו (כל קשר למנתח הגופות מאבו-כביר מקרי בהחלט), ואלבום בכורה בלייבל הזה, Bloodlines של שני קדר.
אז מה, לעזאזל, מיוחד בהיס רקורדס, פרט לגילוי הנאות שהוא מנוהל על-ידי אנשים שאני אוהב ומוקיר?! נקח, חברים וחברות, כמקרה בוחן את השקת האלבום של גב' קדר: ראשית, לנוחיותכם תוכלו להאזין לכולו, ובאיכות מצויינת, באתר של הלייבל (אלבום מצויין, אגב, וזאת מכמה שמיעות ראשונות ולא מחייבות). שנית, ניתן להזמין את האלבום באתר של הלייבל בקלות ובפשטות (ובמחיר שווה לכל נפש). שלישית, בבלוג (!) המעניין של בנימין וגיא אפשר לעקוב play by play אחרי הקמת הלייבל, השקת האלבום ועוד ועוד. "אנחנו לא פה כדי לעשות כסף, וסביר להניח שגם לא נעשה", כותבים הצמד-חמד בבלוג הנ"ל. "אנחנו מאמינים במוזיקה העצמאית בארץ וזה כיף לנו. אנחנו מאמינים בקשר אישי עם האמנים ועם המאזינים, לכן אנחנו משתדלים להיות הוגנים ופתוחים ככל האפשר". אומרים וגם עושים.
ועכשיו מלה או שתיים על שני קדר והאלבום הזה – את שני הכרתי דרך גיא. לא אישית לצערי אלא את המוזיקה שלה. אחר-כך גיליתי את Unlit Cigarettes שלה ושל עמרי לוי עם "Elliott Song" הנפלא ואת הביצוע שלה ל-“Who By Fire” של ליאונרד כהן מ"שיר זר". בתחילת השנה יצא פולארויד 03 ו"This House" שלה הפך לשיר אהוב עליי מאוד. בקיצור, קדר, שהיא מעצבת מוכשרת, וגם זמרת מוכשרת ויוצרת (וגם ספקית קאברים לא קטנה...).
עטיפת האלבום, עליה אחראית שני קדר גם כן...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
