שגיא נאור

חלוץ הולך הביתה.

כצפוי, אבל מאוחר מדי. לא כחלוץ ההולך לפני המחנה. עם זאת, וזאת יש לומר לזכותו, גם לא כאחרון החפ"שים. סתם אחד כזה, בינוני, שבסוף הבין את מה שאחרים הבינו (וגם אמרו לו, בפניו ושלא בפניו), שצריך לקחת אחריות וללכת הביתה, אחרי ניהול המלחמה הכושל שרשם בקיץ האחרון.

"עבורי המלה 'אחריות' היא בעלת משמעות גדולה", הוא כותב במכתב לאולמרט, "היא חזות הכל". אירוני שהוא כותב את זה דווקא לאולמרט, האיש שבינו לבין המלה "אחריות" יש רק קשר אחד, קלוש – שניהם מתחילים באות א'.

"טבעם של בני אדם שאינם ששים לשרת במערכת שאינה מוערכת ואינה מוגנת על ידי שולחיה", הוא ממשיך וכותב לראש הממשלה.  הייתי רוצה לומר לו שטבעם של אנשים שאינם ששים לשרת במערכת כושלת, מערכת שלא מתנהלת כשורה ובעיקר מערכת שלה מגנה עליהם, מפקירה אותם בשדה הקרב, אינה דואגת לצייד אותם כהלכה, להכין אותם. אני יותר מוטרד מעתידם של אלה, ציבור גדול למדי (גם אם הולך וקטן) של משרתים במילואים, ולאו דווקא מעתידם של אנשי צבא הקבע. האחרונים בוחרים לעשות זאת, הראשונים נקראים לדגל על-ידי המדינה ואין להם (כמעט) ברירה.

לא כאחרון החפ"שים, כתבתי למעלה. לא. התפקיד הזה שמור לחפ"שים האמיתיים (חפ"ש בהקשר הזה: חתיכת פוליטיקאי שקרן/שפל/שלומיאל), שר ה(חוסר-)בטחון עמיר פרץ וראש הכנופייה הממשלה אהוד אולמרט, שלהם חלק שווה אם לא גדול יותר בכשלון של חלוץ ושל צה"ל במלחמה האחרונה. אבל אלה, כפוליטיקאים מן השורה הראשונה, לא יעזבו את הכסא שלהם. הם לא יודעים מה זה אחריות ומה זה משמעות. הם ימנו את הרמטכ"ל הבא, בדמותם ובצלמם, וידאגו שהשחיתות ואי-התפקוד ימשיכו להיות נחלתנו גם בשנים הבאות.

כי חלוץ לא היה שם לבד. למען האמת, הוא קיבל את רוב החוליים בירושה מאלו שהיו שם לפניו, בוגי יעלון הנופש ושאול מופז שממשיך לכהן כמיניסטר. אלה שרפו את מליוני השקלים שאנחנו נתנו להם, ודרדרו את הצבא מטה-מטה, מהמקום הלא מחמיא שהוא היה שם מלכתחילה. חלוץ לא תיקן, לא שינה, לא עשה דבר, ולכן מגיע לו ללכת הביתה, אבל אסור שהעניין יסתיים איתו.

חלוץ, לשמחתי הרבה (ולשמחת כולנו), שרף את הגשר שלו לחיים פוליטיים (או כך אני מקווה...). הוא הרוויח את זה ביושר, בציניות שלו ובהתנשאות. אני ממש מקווה שאת המכה הזו הוא הרגיש טוב טוב, ולא רק בקושי מתחת לכנף. דווקא הוא, עם המדים הכחולים והשחצנות, הוא הרמטכ"ל הראשון מאז יום כיפור שהולך הביתה באמצע הקדנציה.

ומלה אחת נוספת בנוגע להתפטרות הזו, משהו טוב שאנחנו יכולים לקחת מכל העניין הזה – אנחנו הבאנו להתפטרותו המוצדקת של חלוץ. אנחנו זה אני ואתה, "העם", שנמאס לו כבר מזמן, אבל במהלך המלחמה הזו ואחריה השכיל סוף-סוף לבטא את זה קבל עם ונייר. אנחנו זה העיתונאים והפרשנים והגנרלים-לשעבר שהעזו סוף-סוף לפתוח את הפה ולהגיד מה שצריך היה להגיד מזמן. וכל אלה שרצו למהדורות החדשות ולתגובות הבלוגים וביקשו שנשתוק, שנדבר יפה, שלא נחבוט בגופה החמה, אני רוצה לצטט את אבי שקובע "בהתפטרותו ציווה לנו פתיחת עיניים". תפתחו טוב טוב את העיניים, עכשיו ובכל זמן אחר, כי אין לנו על מי לסמוך אלא על עצמנו כאן על האדמה.