שגיא נאור

אני יושב ושומע את גבריאל שר, מתוך הופעה בצוללת הצהובה מספטמבר (כרגיל, תודה למי שהקליט, תודה למי שהעלה, תודה למי ששיתף... וגם תודה לאביב מארק על הסאונד J), וחושב...  כמה, לעזאזל, כשרון יש לבחור הזה, כמה אנרגיות, כמה כאבים. והאם הכאבים האלה הם מה שמתדלק את האנרגיות, והאם בכלל אפשר לחיות בלי. וכמה, לעזאזל, זמן לא הייתי בהופעה של הבלחסניה, וכמה זה עושה לי טוב לשמוע את גבריאל ממריא דרך דמעה שקופה, ואיך הוא ממשיך לשיר את התפילות שלי, ואיך הוא שמש מסנוור בתוך חושך צלמוות.

"אתה סופג לגמרי את מה שהיה שם", כתבה אז גברת-עם-זקן (שגם אחראית על התמונה לעיל) בפורום מוסיקה ישראלית של YNET אחרי ההופעה הזו, "זה משתלט וממוטט את הרצפה הרעועה של הנשמה שלך כשאתה הולך הביתה. והתקרה קורסת כמו אצל הילד שהלב שלו מפסיק לפעום. חוסר אונים מוחלט מול המציאות שלך, מול המציאות של זה ששפך עליך את הקישקעס שעה ומשהו. זאת ההופעה הכי חזקה ואמינה שיש היום בארץ. רק צריך להתכונן לפני שנכנסים. תופת מסוכנת....".  מסוכנת אבל בשביל הסכנות האלה אנחנו חיים, לא?

ועמי, בצירוף מקרים נדיר, כותב על הקאבר של גבריאל ל"ואם יהיה זה רצונך", שכללתי במיקסטייפ גרסאות הכיסוי שלי (לפרוייקט של "השרת") וגם (מודה, מודה) במיקסטייפ שירי משוררים שלי (לפרוייקט של YNET), ואיזה כיף לגלות את התהליך המדהים שעבר מהשיחה של עמי עם דויד ועד שגבריאל ביצע בצורה כה מדהימה את השיר הזה, וגם לגלות שאדוה, אשתו של עמי, אחראית על התרגום הנפלא של השיר.

אני יושב ושומע את גבריאל שר, מתוך הופעה בצוללת הצהובה מספטמבר וחושב...  יאללה, מתי כבר יש הופעה?!