לכבוד יום המשפחה החל אתמול (אבל נחוג בגן של יובל היום בבוקר), הריני להציג לראווה את התוספת החדשה למשפחה שלנו: שמוליק הדג!


שמוליק ניתן ליובל במתנה אתמול ביומולדת (שנערך גם הוא בגן... רק מסיבות יש לאלה בראש!), ללמדכם שעידן ביצת הקינדר ו/או בלון כהפתעה חלף עבר לו, ולכו תדעו what's next.
בכל מקרה, לדג לפי שעה שלום, אם כי הספירה לאחור החלה... עכשיו לכו תסבירו לילד בן שנה ותשעה חודשים לאן הדג הלך, למה הוא שט על הגב או למה אמא לא מוכנה לקנות לו דג חדש (רמז: שיקולי צער בעלי חיים...).
אגב, אני אישית רציתי לקרוא לדג נפתלי (ע"ש ההוא, כמובן), אבל יובל עדיין לא מכיר את השם הזה. אז לכבודו של ההוא בכל זאת, אסיים בציטוט מתוך השיר הנפלא הזה:
"הנה נפתלי, נפתלי הדג,
הפה קצת פתוח, לא מוציא אף מילה.
מתחת לפוני עיינים כחולות.
הרופא אמר שהטבע עושה טעויות...
קשה, קשה, להיות בן אדם,
נפתלי רוצה לחזור אל הים
לחזור אל הים
אל הים..."
הקליף, כמובן, מתוך "למצוא את נמו". עוד שם שנפסל על הסף.
נ.ב. ברכות חמות לאפרת ושחר שהכריזו על עצמם היום רשמית כמשפחה. נשיקות וחיבוקים ממשפחת הבלוג.