שגיא נאור

היה כאן לא מזמן פרוייקט/משחק כזה בשם "5 דברים" (שהתחיל כנראה כאן). אני, שבדרך כלל לא נוהג להשתתף בפרוייקטים כאלה ואם בכל-זאת משתכנע עושה זאת באיחור (לא-)אופנתי, בחרתי במקום לחשוף כאן פרטים מוכמנים על האני האמיתי לתת פה איזה משהו קטן וכן עליי, בבחינת רק על עצמי לספר (קצת) ידעתי. הבחירה נפלה על היחסים האמביוולנטיים שלי עם הקארמה.

כתבתי כבר לא פעם על כך שאני אתאיסט מוחלט, רציונליסט גמור, שבז למיסטיקה ולאמונות תפלות. ובכל זאת, אני מאמין גדול ברעיון הקארמה - הרעיון שהשפעתם (המצטברת) של מעשינו משפיעה באופן ישיר על המציאות ומכך משתמעת גם אחריותו האישית של כל אחד מאיתנו על חייו. או במלים אחרות: מה שאתה עושה חוזר אליך (ויש המוסיפים "כמו בומרנג").

מבחינתי, הרעיון מתבטא בכל אספקט של חיי היומיום - אני מאמין בלתת, ושבאופן עקיף זה חוזר אליך; אני מאמין בלעזור לחלש, ושבאופן עקיף זה מרחיק ממך את המצב הזה; אני מאמין בלעזור לזולת, ושבאופן עקיף יעזרו גם לך. והכי חשוב - זה עובד. לפחות במקרה שלי.

לא אפרט כאן את הדוגמאות הרבות שאני יכול להביא מהחיים שלי, אבל אני חושב שכמעט בכל שלב בחיים שלי אני יכול להצביע על ההשפעה של משהו (טוב) שעשיתי על משהו (טוב) שקרה לי. יתר על כן, במין פיתול זֶנִי שכזה, אני מאמין שאם אתה מאמין שסופם של הדברים להיגמר בטוב, הם נגמרים בטוב (ממש כמו בסיפור של ג'ון מות' שהביאה מיז קיי בבלוג שלה השבוע).

ייתכן שדווקא בגלל העובדה שאני לא מאמין ב"כוח עליון", ב"לעשות טוב בעולם הזה בשביל להנות בעולם הבא", בחוקים ומוסר שמוכתבים מ"למעלה", ייתכן שדווקא בגלל זה הרעיון הפילוסופי הזה של קארמה מתאים לי. עבורי זו סיבה מצויינת לעשות טוב, לעשות לאחר, לעשות שלא על מנת לקבל (לפחות לא באופן ישיר) וגם לשמוח בחלקי בזמן שאני עושה את זה, לשמוח שאני יכול להיות הצד העוזר ולא הנעזר, הנותן ולא המקבל, המנחם ולא המנוחם כפי ששר גבריאל ב"תפילה צעד 11". ואני באמת ובתמים מאמין, כפי ששר גבריאל, שרק כאשר (ואם) נשכח את עצמנו נזכה לקבל (אם בכלל), ומנסה לחיות את חיי בדיוק כך.

וזה לא צריך להיות בגדול. לפחות כל עוד אנחנו לא "מסודרים". הקארמה, כמו האלוהים, נמצאת בפרטים הקטנים: בתרומת דם, תרומת מח עצם, עזרה לקבצן שדופק לך על חלון הרכב (ואני אצטט בהקשר הזה שוב איש חכם שאמר לי "מי שדופק לך על החלון מסכן, ולו רק משום שהוא דופק לך על החלון..." או משהו כזה), מתנה לחג לעובדים אצלך ובמשק ביתך, מתן בסתר, עזרה לחברים ו/או חברי משפחה בצרה, התייחסות לכל אחד (אבל כל אחד) כשווה ושווה לך ועוד דברים שבטח שכחתי כי אני אפילו לא שם לב אליהם.

ג'ון לנון כתב, לפני כמעט ארבעים שנה, שכולנו נוצצים כמו הירח והשמש והכוכבים, ולכן אנחנו צריכים להכיר בזולת, לא לחיות בכאב ובפחד (ולעזור לאחרים לעשות כן) ובקיצור להיות יותר הומניים (ב"אינסטנט קארמה", כמובן). אז אצלי זה לא היה אינסטנט, ולקח לי קצת זמן לגבש לי כללים ואידאולוגיה, אבל בסופו של דבר גם אני, מראשי הציניקנים ואגנוסטיקן אפאתי לעניין שאלת האלוהים, מצאתי לי את הדרך ואת המשמעות.

"ובכל מקום שהיצורים החיים מגיחים אל הקיום, שם מעשיהם יבשילו; ובכל מקום שמעשיהם יבשילו, שם הם יזכו בפירות המעשים הללו..." (בודהה סאקאיאמוני, "הנאור", מייסד הבודהיזם)