שגיא נאור

זה לא אופנתי, זה לא מתאים לי, אבל הנה זה קורה לי שוב: אני (שוב) מצדד בשביתה הגדולה (שתקרה או לא) מחר.

הנושא, שוב, הלנת השכר ברשויות המקומיות. אלפיים עובדים בכ-40 רשויות מקומיות לא קיבלו שכר במשך חודש או יותר (ברוב המקרים מדובר בהרבה הרבה יותר...), אם להאמין להסתדרות. "רק" אלף ומאה עובדים, אם שואלים את משרד האוצר.

בפעם שעברה זה נגמר רגע לפני השביתה, ואני – כמו כולם – האמנתי שעופר עיני יצליח להביא צדק ורווחה במקום שכולם נכשלו. אבל הבטחות לחוד ומעשים לחוד, ואנשים עדיין לא מקבלים משכורת בישראל של 2007, אנשים שעובדים בשביל המדינה, גם אם לא באופן ישיר.

יש המון נסיבות שגרמו להלנת השכר הזו – כמעט כל הישובים שבהם יש הלנת שכר הם של בני מיעוטים שלא משלמים את חשבונות הארנונה והמים לרשויות שלהם; יש יותר מדי רשויות מקומיות, מה שאומר עודף בבירוקרטיה ואבטלה סמויה; צריך באמת לפתור את הבעיות הנקודתיות של הרשויות המושחתות והמנוהלות רע. ובכל זאת - אתם יכולים לדמיין מה זה אומר לא לקבל משכורת, חודש שאחרי חודש?   האם זה היה מנחם אתכם לדעת שזה בגלל שראש הרשות המקומית שבה אתם עובדים רמאי או שקרן או לא גובה ארנונה?  

אז נכון - ההסתדרות מטילה את האחריות על הממשלה. והממשלה, כלומר משרד הפנים האחראי על הרשויות, מפנה את האצבע בחזרה לרשויות עצמן. מפה לשם בינתיים לא קורה כלום, וכל איומי השביתה הקודמים, כולל האחרון שנפתר בהבטחה של אולמרט "להיכנס לעובי הקורה", לא עזרו בגרוש למולני השכר.

ובכל זאת - אם יש הצדקה לקיומה של ההסתדרות, להתארגנות של עובדים, זה בדיוק במקרים האלה, שבהם המדינה אימפוטנטית ומסורבלת וחסרת פניות. צריך מישהו שיכופף את שר האוצר וראש הממשלה על ברכיהם, ויגרום להם לחוש קצת ענווה ולגרום לכך שקצת חוכמה תכנס לקודקודיהם.

"לא תעשק את רעך ולא תגזל. לא תלין פעלת שכיר אתך עד בקר" נכתב בויקרא, יט', י"ג. ובדברים, כד', י"ד נכתב "ביומו תתן את שכרו... כי עני הוא... ולא יקרא עליך אל ה' והיה בך חטא". כן, פוליטיקאים יקרים, כבר לפני אלפי שנים הבינו אצלנו, בעם היהודי, שהלנת שכר היא חטא. עצוב שדווקא במדינת היהודים התופעה המגונה הזו נעשתה דבר שבשגרה, ועוד כשהמעסיק הוא בסופו של דבר שר בישראל.

הלנת השכר קורה ברשויות המקומיות, בשירותי הכבאות, במועצות הדתיות. והיא כאן כבר שנים. בתי הדין לעבודה עומדים חסרי אונים, שרי ממשלה באים והולכים, ראשי רשויות מקומיות נבחרים ופורשים, והמנהל הלא-תקין ממשיך לו. עד מתי?   עד שנשים לזה סוף. סוף בדרך היחידה שמבינים פה – סוף בכוח, סוף על-ידי פגיעה במה שכואב, כואב לכולנו.

אז אני בעד השביתה, גם אם זה יעשה לי את החיים קשים לכמה ימים או איזה שבוע. אני, שמקבל כל חודש בחודשו את המשכורת היפה שלי, מוכן לסבול קצת אי-נוחות בתמורה לכך שאלפיים או אלף או מאה אנשים יקבלו בראשון לחודש את הכסף שהמעסיק שלהם חייב להם.