שגיא נאור

יש בחיים רגעים כאלה, שבהם אתה מרגיש אבוד. למישהו שנמצא (כך הוא מאמין) כל הזמן בשליטה, שולט בחיים שלו ומנווט אותם למקומות שהוא רוצה, ההרגשה הזו - של חוסר שליטה, של מאבק בכוחות גדולים ממנו - מבעית.

יש בחיים רגעים כאלה. אם הייתי אדם מאמין, הייתי וודאי מתפלל לאלוהים שלי לעזרה. אבל אני מזמן אפיקורס, וכמו שאביתר בנאי שר פעם: "היחיד שאני שלו הוא אני". ואני מוצא לעצמי תראפיה במוזיקה, מטביע עצמי באלבום שגיליתי מחדש בזמן האחרון, The Soft Bulletin של ה-Flaming Lips.

יש שם שיר אחד, שיר מספר 7 אם לדייק, שמדבר אליי השבוע יותר מכל שיר אחר. קוראים לו "Waitin' For a Superman", והוא נכתב כנראה בשביל אנשים כמוני ברגעים כאלה. רגעים בהם אתה מחכה שמישהו עם כוחות על יבוא ויעזור לך עם המשא הכבד שמונח על כתפיך, אבל כמו ב"משיח" של שלום, הוא לא בא וגם לא מטלפן.

אחרי ששמעתי את השיר הזה ב-repeat איזה שלושים פעם, ונעשה לי קצת יותר טוב ונעים (תמיד היה לשירי דיכאון איכותיים תכונה מבורכת ואיכותית לעזור לי בשעות משבר...  משהו כמו "צרת רבים"), החלטתי לתרגם את המלים לעברית ולשים אותם כאן, עבור אנשים כמוני, ברגעים כמו שלי.

שאלתי אותך שאלה.
לא ביקשתי תשובה.
האם זה נעשה כבד?
אבל הם מבינים..

.

האם זה נעשה כבד?
טוב, אני חשבתי שזה היה
כבר הכי כבד שיכול להיות

האין זה מדהים
להשתמש במנוף למחוץ יתוש?
זה זמן טוב עבור סופרמן
להרים את השמש אל השמיים

כי זה נעשה כבד
טוב, אני חשבת י שזה היה כבר הכי כבד שיכול להיות

תאמרו לכל אלה שמחכים לסופרמן
שהם צריכים להחזיק מעמד הכי טוב שהם יכולים
הוא לא זנח אותם, שכח אותם או משהו כזה
זה רק כבד מדי עבור סופרמ ן להרים

כי זה נעשה כבד
טוב, אני חשבת י שזה היה כבר הכי כבד שיכול להיות

נ.ב.

ניתן להאזין לשיר המדהים הזה כאן (רק תקישו על listen):

http://www.flaminglips.com/content/discography/a/10_main.php?sid=7b9326cd7da24d182ba3c5aab6671fa3#