"...אלג'יר, כך נראה, לא מבינים משהו בטרנדים. הם, ממש כמו בשם שהם נתנו לאלבום, פותחים את המנועים קדימה, שולפים את החשמלית הרצחנית של גבריאל בלחסן ומחברים אותה לפלאג תלת-פאזי, מצרפים את אביב ברק (טרקטור, זוכרים?) שירביץ בתופים בלי רחמים, ומקנחים בכלי מיתר, אם נשאר לכם עוד כוח. וזה נשמע בן זונה. זו לא הגדרה מדעית ממש, גם לא פוליטלי קורקטית, אבל גם אלג'יר לא כאלה. החל מהצלילים הראשונים, מהקול המרוסק של גדג' המבשר כי ''תיפתח האדמה'', ברור שלמרות שזה דומה לכל-כך הרבה דברים, זה בעצם לא דומה לשום דבר אחר. המוסיקה של האלבום הזה גדולה ומנופחת, חזקה והמנונית, ברורה ולא מתפשרת. ''אנחנו משתמשים בקלישאות רוק'', אמר אביב גדג' באירוח חי ב-YNET, "אבל מנסים ליצוק בהן תוכן חדש''. מנסים ומצליחים.
''מנועים קדימה'' הוא לא אלבום הרוק הטוב ביותר בעברית, כפי שחלק מהמבקרים כתבו עליו. לא צריך להיסחף. אבל אין ספק שמדובר פה ביצירה מדהימה, מאת להקה חיה ובועטת, שצפוי לה עתיד גדול, אם רק תוסיף להתקדם ולהתבגר. ואם יש צדק בעולם (והתחלתי לפקפק בכך כבר), אלג'יר תוציא – בעוד שנה, שנתיים, שמונה שנים – את המאסטר-פיס שלה, וזו תהיה יצירה גדולה וחסרת תקדים. ואז, בשיא כוחה האומנותי, היא תחרים את תחנות הרדיו שסירבו לנגן את ''מנועים קדימה'', היא תבוז לחברות התקליטים שלא פרגנו, והיא תחזיר באהבה גדולה לאנשים הפשוטים אי-שם, שהאמינו בה, אז היום והלאה. אני אחכה בסבלנות, עכשיו רק צריך לצאת לדרך, מנועים קדימה..."
את הביקורת המלאה, באתר השרת העיוור, ניתן לקרוא כאן.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
